כתב אישום

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב–1982 (להלן: “חוק סדר הדין הפלילי”), מסדיר את אופן ניהול ההליך הפלילי במדינת ישראל. בנוסף, חוק סדר הדין הפלילי מציג את ההליך תוך התייחסות לארבעה שלבים כרונולוגיים המתרחשים בכל משפט פלילי. כתב האישום הוא למעשה יריית הפתיחה של המשפט הפלילי נגד נאשם. כתב אישום הינו מסמך המוגש על ידי התביעה – המדינה, כנגד אדם הנאשם בביצוע עבירה פלילית. זהו רק שלב אחד בהליך הפלילי. עם זאת, בשורות הבאות נעסוק בהליך הפלילי ככלל ובכתב האישום המוגש כחלק מהליך הפלילי בפרט. נעמוד על חשיבותו של כתב האישום, נציג את ההליך של הגשת כתב האישום וכן נסביר מהן הדרכים להימנע מהגשת כתב אישום כנגדכם/ן.

כל זאת נכתב עבורכם/ן, קוראים/ות. נבקש להוסיף כי מאמר תוכן זה אינו מהווה תחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בדין הפלילי.

מהותו של המשפט הפלילי:

הדין הפלילי במדינת ישראל מבוסס בחלקו על הדין האנגלי, אך עם חלוף השנים, נטמע באופייה של מדינת ישראל, כאשר התכלית הינה הסדרת חיי החברה באמצעות הגדרת התנהגויות אסורות–פליליות. לצד מטרה זו, עומד עיקרון העל של המחוקק – הרתעה. בהתאמה, חוק העונשין, תשל”ז–1977 (להלן: “חוק העונשין”), הוא החוק אשר מגדיר שורה ארוכה של התנהגויות שתיחשבנה כעבירות פליליות. במקביל, לצד כל עבירה פלילית שמופיעה בחוק העונשין, עומד העונש בגין ביצועה. העונש המוכר והידוע, הינו מאסר, כלומר, שלילת חירותו של האדם. עונש המאסר סותר את חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן האחרון מגדיר שאין לשלול את חירותו של אדם. עם זאת , מאסר נועד לתכלית ראויה ועליו להיות מידתי. לכן, הדין הוא כי אין מניעה לחרוג מהוראות חוק היסוד. אך מעבר לקיום העונש בגין ביצוע עבירה פלילית, בחר המחוקק לבצע הרתעה קשה, לכל אותם עבריינים שמבצעים עבירות פליליות.

האחראית על אכיפת המשפט הפלילי היא המדינה. למעשה, כל כתב אישום (אשר על משמעותו נרחיב בהמשך המאמר) שמוגש לבית המשפט, יוגש על ידי התביעה, שהיא אחת מזרועות המדינה. למרות שההליך הפלילי דואג להסדרת היחסים בין הפרטים השונים בחברה, הוא מנוהל בין הפרט עצמו לבין המדינה.

כאמור, התנהגות פלילית מעוגנת בחוק העונשין, אך חשוב להבהיר, כי הגדרת מעשים פלילים יכולה להשתנות בין מדינה למדינה. מטרתו של ההליך הפלילי, היא כאמור להגן על החברה ולמנוע התנהגויות שונות שמוגדרות כעבירה פלילית. כל עבירה פלילית תכלול יסודות מסוימים, כאשר בעת הוכחת היסודות, תתקיים עבירה פלילית מושלמת והוכחתן תביא ככלל, להרשעתו של נאשם.

חוק סדר הדין הפלילי:

כאמור, חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב–1982 (להלן: “חוק סדר הדין הפלילי”), מסדיר את שלבי ההליך הפלילי, תוך התייחסות לכל המעורבים בהליך הפלילי, בין אם לתביעה ובוודאי שגם לנאשם. למעשה, חוק סדר הדין הפלילי מסדיר את ניהול ההליך הפלילי, תוך חלוקתו לארבעת השלבים בהליך הפלילי. להלן, תיאור ההליך הפלילי, לפי השלבים שבהם הוא מתבצע:

השלב הראשון – שלב ביצוע עבירה: כפי שצוין לעיל, עיקר העבירות הפליליות מצוינות בחוק העונשין (במאמר זה נתייחס רק לחוק זה, למרות שישנם חוקים פליליים רבים שמטילים איסורים נוספים), שבו גם קבוע העונש בגינן. ברגע שהתרחשה עבירה פלילית, פותחת המשטרה בחקירה פלילית, כדי לבדוק מי ביצע את העבירה ומה היה מניעו. כמו כן, חקירת עבירה פלילית יכולה להיפתח בגין תלונה שהוגשה למשטרה על ידי כל אדם, או על ידי המשטרה באופן עצמאי, תוך חשד כי מתקיימת או התקיימה עבירה וכן על פי מידע מודיעיני מקדים שמקבלת המשטרה.

השלב השני – החקירה הפלילית: הגוף האחראי על ביצוע חקירות פליליות היא המשטרה, שבתחום סמכותה ישנם אמצעים רבים העומדים לרשותה, כדי לקדם את החקירה הפלילית. לדוגמא, מעצר חשוד, האזנות סתר, חיפוש בחצרים, חיפוש על גוף והרשימה עוד ארוכה. ככלל, מעצרו של חשוד בביצוע עבירה, מעוגן בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ”ו–1996. חוק סדר הדין הפלילי – מעצרים, מסדיר את סמכויות המשטרה בגין ביצוע מעצר של חשוד, או בשלבים מתקדמים יותר, מעצר נאשם. לצד סמכויות המשטרה, קיימות זכויותיו של עצור, שאותן לא ניתן למנוע מהנאשם. דוגמא לזכות המוקנית לעצור, היא הזכות להיוועץ עם עורך דין.

נבהיר כי חקירה פלילית יכולה להוביל לסגירת התיק, או להגשת כתב אישום כנגד החשוד ובכך בעצם נפתח ההליך הפלילי נגדו. חשוב לדעת שהעילה שבגינה נסגר תיק פלילי, חשובה מאוד וזאת מהסיבה שגם אם תיק פלילי נסגר, שמו של החשוד עדיין מופיע ברישום המשטרתי. נתון זה יכול להשפיע על מספר רבדים בחייו של החשוד, כמו למשל, מניעה להתקבל לעבודה במקומות מסוימים. העילות הקיימות לסגירת החקירה, הן: חוסר ראיות, חוסר עניין לציבור או היעדר אשמה. במידה ותיק נסגר, יש לוודא שהוא נסגר מתוך היעדר אשמה, דבר המאפשר למחוק את הרישום הפלילי של אותו אדם. באשר לרישום משטרתי, גם אותו ניתן למחוק, אך לא נרחיב על כך במאמר זה.

לאחר שהמשטרה ערכה את חקירתה ופעלה באמצעים הניתנים לה על מנת לאסוף את כל הראיות הרלוונטיות לתיק ובמידה ובידיה ישנו אדם החשוד בביצוע העבירה, הרי שאז בדרך כלל יהיה צורך להביא את החשוד להארכת מעצר בבית המשפט וזאת תוך 24 שעות מרגע מעצרו. ברור כי ישנן סיטואציות חריגות, שבהן רשאי קצין משטרה לעכב את הבאתו של החשוד אל בית המשפט. בדרך כלל, צעד זה ייעשה בחקירות ארוכות ומסובכות, כאשר הוצאת החשוד מחקירה משטרתית, יכולה לשבש את הליכי החקירה. כדי לעצור אדם שטרם הוגש כנגדו כתב אישום, יש להניח כי הוא היה מעורב בביצוע עבירה פלילית. כמובן שההנחה הזו אינה תחושת בטן של השוטר שעצר אותו, אלא יסוד וחשד סביר לביצוע עבירה. לצד החשד לביצוע עבירה, צריכה להיות קיימת עילת מעצר שבגינה, תבקש המשטרה את מעצרו של החשוד. עילה זו יכולה להיות, לדוגמא, חשש משיבושי הליכי חקירה, שמירה על ביטחון הציבור, צורכי חקירה. בקשת הארכת מעצר של חשוד, יכולה להתקבל אך ורק על ידי בית המשפט. לשיטת המעצר של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, קוראים מעצר ימים.

כמו כן, בית המשפט יכול להחליט שלא להיענות לבקשה בדבר הארכת מעצר ולשחרר את החשוד בתנאים, כגון חתימה על ערבות צד שלישי או הפקדת כספים. דחייה של בקשה זו, בדרך כלל תיעשה כתוצאה מחוסר עילת מעצר כנגד החשוד, או מכיוון שיש חלופת מעצר אלטרנטיבית המתאימה לאותו חשוד. אל לנו לשכוח, כי על בית המשפט לבחון ולקחת בחשבון את זכויותיו ושלומו של החשוד ולא להורות אוטומטית על החזקת עצור במעצר, אם ישנה חלופת מעצר ראויה ומתאימה וכך חירותו של אדם אינה נפגעת. מצד שני, נעיר כי מעצר עד תום הליכים, יהיה מעצר רק לאחר הגשת כתב אישום כנגד חשוד ואז, הופך האדם מ”חשוד” ל”נאשם”.

השלב השלישי – הגשת כתב האישום: הגשת כתב האישום כנגד חשוד, היא למעשה יריית הפתיחה של המשפט הפלילי. הגשת כתב אישום תיעשה על ידי התביעה – מחלקת התביעות של משטרת ישראל, או במידה ומדובר בעבירות חמורות ו”כבדות” יותר, על ידי פרקליטות המדינה. כך או אחרת, התביעה בהליך הפלילי תהיה המדינה, בעוד בהגנה יעמדו הנאשם ובא כוחו.

הדיון יתחיל באופן הבא: הקראת כתב האישום בפני הנאשם. לאחר מכן, תינתן תשובתו של הנאשם לכתב האישום, לפי השלבים הבאים: הנאשם יגיב בטענות מקדמיות, אותן יוכל לעלות במידה ויחפוץ. טענות מקדמיות, הן לדוגמא: כתב האישום לא מגלה עבירה, הגנה מן הצדק, זיכוי קודם, חוסר סמכות מקומית ועוד. במידה ובית המשפט לא נעתר לטענות המקדמיות, ישיב הנאשם על הכתוב בכתב האישום ועל האשמה המופנית כלפיו. כלומר, על הנאשם יהיה להבהיר האם הוא כופר או מודה באשמה. אם הנאשם מודה באשמה, ההליך הפלילי יגיע ישירות להכרעת הדין ולגזר הדין. אם הנאשם כופר בכתב האישום נגדו, תחל פרשת התביעה. התביעה תהיה תמיד ראשונה להציג את דבריה בהליך הפלילי. במסגרת פרשת התביעה, תציג האחרונה את טענותיה כנגד הנאשם, את הראיות וכן את העדים שעומדים לרשותה. לאחר פרשת התביעה, תתקיים פרשת ההגנה, שבמסגרתה הנאשם יציג את ראיותיו ואף יוכל להעיד בעצמו. לאחר שמיעת העדים ושמיעת טענות הצדדים, יסכמו הצדדים את טענותיהם, תוך מתן דגש על דברים מהותיים וחשובים עבורם.

השלב הרביעי והאחרון – הכרעה וגזר דין: השלב האחרון בהליך הפלילי, הוא למעשה מתן הכרעת דין וגזר דין. הכרעת הדין היא למעשה החלטה אם הנאשם מורשע או מזוכה מביצוע העבירה הפלילית. גזר הדין מגדיר את העונש שבית המשפט גוזר על הנאשם, במידה והנאשם הורשע בעבירה הפלילית.

למרות שהשלב האחרון הינו מתן גזר הדין, יש לצדדים זכות להגיש ערעור בדבר החלטת בית המשפט. הערעור יוגש לבית המשפט הרלוונטי לערעורים באותו תיק, תוך התייחסות למקום שבו התדיינו הצדדים. הגשת ערעור, בזכות, נתונה לצדדים בתוך 45 יום.

חוק העונשין כחלק מהמשפט הפלילי:

כאמור, חוק העונשין הוא הבסיס להתנהלותו של המשפט הפלילי ומופיעות בו הוראות מפורטות בדבר התנהגויות ויסודות עבירה פלילית. חוק העונשין מכיל שורה ארוכה של סעיפים שונים, המתווים את עקרונותיו של המשפט הפלילי וכן הוראות שונות, אשר מפרטות את העבירות השונות במשפט הפלילי. בתחילת החוק, מופיעה הגדרה של תחולת המשפט והענישה בישראל. לאחר מכן מתייחס החוק לעבירות חוץ – כלומר, עבירות שנעברות מחוץ לישראל, שגם עליהן יש לתת את הדין. לאחר החלק הראשון, שבו ניתנות הוראות שונות בדבר העמדה לדין בגין עבירות, עוסק חוק העונשין בעבירות מסוגים שונים, שעליהן חל הדין הפלילי. עבירות אלו מחולקות לפי נושאים לפרקים נפרדים, כאשר לכל עבירה מופיעים יסודותיה וכן העונש העומד בגינה.

נבקש להעיר הערה חשובה בדבר חוק העונשין: עבירות פליליות משתנות בין מדינה למדינה, כך גם לגבי העונש הנלווה לעבירה. במדינת ישראל, העונש המרבי שיוכל לקבל אדם, הינו מאסר עולם, בעוד במדינות מסוימות קיים עונש מוות. בישראל קיים עונש מוות, בעבירות צבאיות מסוימות וכן בעבירות של עשיית דין בנאצים ועוזריהם.

מהותו של כתב האישום:

כאמור, כתב האישום הינו השלב השלישי בהליך הפלילי במדינת ישראל. כתב האישום מוגש לבית המשפט על ידי תובע מוסמך מטעם המדינה, שכפוף למשטרת ישראל, או על ידי פרקליט מפרקליטות המדינה.

לאחר סיום חקירת המשטרה, התיק עובר ליחידת התביעות המשטריות, אך אם מדובר בעבירות קשות, כמו רצח או שוד או עבירות כלכליות, הרי שאז התיק מועבר לפרקליטות, לצורך קבלת החלטה האם להגיש כתב אישום או לא. בעת בחינת תיק לשם הגשת כתב אישום, על התובע לבדוק לעומק, האם התיק מכיל ראיות מספיקות להגשת כתב אישום והאם מתקיימת בו תשתית ראייתית מספקת וכן האם קיים עניין ציבורי בהגשת כתב האישום. אגב, התובע הממונה על התיק הינו עורך דין מטעם המדינה. לכן, במרבית המקרים, המאשימה תהיה מדינת ישראל והנאשם יהיה הפרט. זאת למעט המקרים שבהם מוגשת “קובלנה פרטית”, שבה אדם פרטי יכול להאשים אדם אחר באמצעות הגשת כתב אישום כנגדו.

חלקיו העיקריים של כתב האישום מורכבים כדלקמן:

פרטים מזהים – פרטיו האישיים של הנאשם, שמו ותעודת הזהות.

שם בית המשפט שאליו מוגש כתב האישום והצגת המאשימה – המדינה או שמו של אדם פרטי, באם מדובר בקובלנה פרטית.

עובדות כתב אישום – לב ליבו של כתב האישום בא לידי ביטוי, בעצם תיאור העובדות המופיעות בו, שבגינן מואשם הנאשם. החלק של העובדות בכתב האישום, יכלול את סיפור העובדות המלא, המתאר את העובדות שלטענת המדינה, יוצרות את העבירה הפלילית וכן את הגשת כתב האישום.

סעיפי חוק – לאחר הצגת התיאור העובדתי במסגרת כתב האישום, כתב התביעה יכלול את סעיפי החוק שבגינם עומד הנאשם למשפט פלילי. סעיפי החוק יהיו בדרך כלל מתוך חוק העונשין. עם זאת, כמובן שישנם חוקים אחרים, שמקימים עבירות פליליות, כמו לדוגמא: פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], חוק איסור הלבנת הון, תש”ס–2000, חוק מס ערך מוסף, תשל”ו–1975 והרשימה עוד ארוכה.

רשימת עדי התביעה – הכוונה לאנשים המהווים עדים מטעמה של התביעה. עדים אלו יעלו במהלך הדיון הפלילי ויעידו כנגד הנאשם ובעצם כך יחזקו את טענות התביעה בדבר ביצוע העבירה הפלילית.

אגב, בעבירות מסוימות – בתחום הכלכלי, כבר בכתב האישום, התביעה יכולה לכלול את בקשתה לחלט רכוש. למשל, בעבירות מיסים, הלבנת הון וכיו”ב.

שימוע לפני הגשת כתב אישום – בקשה להימנע מכתב אישום:

הליך השימוע הפלילי, או בשמו הנוסף – “בקשה להימנע מהגשת כתב אישום”, הוא הליך אשר מתקיים לפני הגשת כתב אישום בעניינו של חשוד. תכלית השימוע היא לתת לאדם שעתיד לעמוד למשפט פלילי בגין חשד לביצוע עבירה העולה על 3 שנות מאסר (כלומר, עבירת פשע), הזדמנות להשמיע את טענותיו בפני התביעה ולשכנעה להימנע מהגשת כתב אישום. טענותיו צריכות להיות מנומקות ומשכנעות. על פי דין, התביעה מחויבת להעניק לנאשם את ההזדמנות להשמיע את דבריו באם מדובר בעבירת פשע. את הבקשה, יגיש הנאשם בתוך 30 יום ממתן הודעה בדבר השימוע.

למעשה, הליך השימוע לפני הגשת כתב האישום, הוקם למען מי שנאשם בגין עבירת פשע, שעונשה חמור מכל שאר העבירות הקיימות בחוק העונשין. היות והנאשם עומד בפני משפט פלילי קשה וצפוי להיגזר עליו עונש מאסר כבד, ניתנת לו ההזדמנות הראשונית בטרם ההגשה, להשמיע את דבריו. נעיר, כי ישנם מקרים שבהם תובע יכול להימנע משימוע מטעמים מיוחדים וכן אדם שנמצא במאסר, לא זכאי לעריכת שימוע. מניעת זכות השימוע, בהיעדר חריג לכך בדין, יכולה לשמש כעילה לביטול כתב אישום נגד נאשם.

גם לאחר הגשתו של כתב האישום, ייצוג משפטי נאות ומקצועי, עשוי להוביל לביטול כתב האישום, למחיקתו או לחזרה ממנו, או להסדר טיעון אחר – ומקל בהרבה. ישנן מספר דרכים להביא לכדי ביטול כתב אישום ואף לזיכוי, אך ברור כי מדובר בהליך מורכב וארוך. אפשרות נוספת, היא הגשת בקשה ליועץ המשפטי לממשלה, לעכב את ההליכים כנגד החשוד. אפשרות זו, שמורה לנאשם בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין ואז היועץ המשפטי לממשלה יכול להחליט, מנסיבות מגוונות, לעכב את ההליכים כנגד הנאשם. הבקשה כאמור תוגש ותיכתב על ידי בא כוחו של הנאשם ותועבר אל היועץ המשפטי לממשלה. על מנת להניב תוצאות טובות, הן מהמשפט הפלילי המנוהל נגדכם/ן והן מבקשת ביטול/זיכוי או עיכוב הליכים, מומלץ להיוועץ בעורך דין פלילי מומחה בתחומו.

לסיכום:

גם אם טרם הוגש נגדכם/ן כתב אישום ואתם/ן נמצאים/ות אך ורק בשלב חקירת המשטרה, מומלץ לפנות לעורך דין פלילי, שיוכל לייעץ וללוות את ההליך, עוד בטרם הוגש נגדכם/ן כתב האישום ובמיוחד – לאחר הגשת כתב אישום. נעיר גם כי קיימת האפשרות שעורך דין מקצועי, מומחה ובקיא בתחומו, ימנע את הגשת כתב האישום נגדכם/ן.

VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 5.0/5 (5 votes cast)
VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 0 (from 0 votes)
כתב אישום, 5.0 out of 5 based on 5 ratings