פירוק קשר זוגי אשר הוביל לחתונה, הינו קשה ומצער בפן הרגשי. לכך, נוסף הליך משפטי סבוך, הדורש מתן גושפנקא מערכאה משפטית–דתית וכן הוא כולל נושאים העוטפים את הליך הגירושין. במאמר שלהלן, נסקור את נושא הגט ונסביר על הליך הגירושין בישראל. בין היתר, נסקור: מהי ערכאת בתי הדין הרבני, נסביר על הליך הגירושין ועילות הגירושין ונדון בנושאים הדורשים הסדרה, במסגרתו של הליך גירושין. כמו כן, נסביר בקצרה על סרבנות גט.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/קוראות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

הגירושין בישראל:

א. בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית בישראל, אשר יש לה סמכות בלעדית, בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל. סמכותו של בית הדין הרבני נובעת מחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי”ג–1963 (להלן: “חוק בתי דין רבניים”). השופטים בבית הדין הרבני, נקראים דיינים. דיונים בבית הדין הרבני, ייערכו בפני שלושה דיינים. זאת ועוד, דיינים ימונו לתפקיד על ידי ועדת מינויים מטעם משרד המשפטים, בדומה להליך קביעת שופטים בערכאה האזרחית. ישנם שניים עשר בתי דין רבניים אזוריים ברחבי הארץ והערכאה מעליהם היא בית הדין הרבני הגדול, הממוקם בירושלים. ההלכה היהודית, עליה מושתתות כל הקביעות של בית הדין הרבני, רואה בנישואין ערך עליון ומכאן, שכל בקשה או רצון של אחד מבני הזוג או שניהם, להיפרד, לרוב ייתפסו –על ידי בית הדין הרבני, כמוצא אחרון. לכן, לפני מתן גט, שעליו נפרט במהלך המאמר, ינסו דייני בית הדין הרבני, להביא לפתרונות לשיקום מערכת היחסים – ולמתן גט וגירושין, רק כאופציה אחרונה וסופית.

ב. מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה:

ככלל, הסמכות לדון בתביעת גירושין, היא של בתי הדין הרבניים, אם כי גם לבית המשפט לענייני משפחה, יש סמכות לדון בנושאים הנלווים לגירושין. אותם עניינים נלווים, הם: תביעת משמורת ילדים והסדרי ראיה, חלוקת רכוש ועוד. האפשרות לצרף את הנושאים הללו לתביעת הגירושין הנדונה בבית הדין הרבני כסמכות בלעדית, נקראת “כריכה”. דהיינו, דיון בנושאים אלה באופן עצמאי וללא קשר לגירושין, אינו אפשרי, בהיעדר סמכות של בית הדין הרבני.

כמו כן, ניתן לפנות בעניינים הכרוכים המוזכרים לעיל, לבית המשפט לענייני משפחה הואיל והוא הסמכות העיקרית לדון בתא המשפחתי. בשל היכולת לפנות לשתי ערכאות שונות, ישנו הסדר הקובע מי מבין הערכאות היא זו שתדון בתיק. ככלל, הסמכות תינתן לערכאה שאליה אחד מהצדדים פנה ראשון (יש לכך סייגים, אך לא נרחיב על כך במאמר). הדבר מכונה בעגה המשפטית “מרוץ הסמכויות”. הדחיפות של כל אחד מהצדדים לפנות לערכאה שרלוונטית לעניינו, היא קריטית. השוני בערכאות, נוגע לפסיקה השונה בין שתי הערכאות. האחת פוסקת על פי דין דתי והשנייה – לפי פסיקה שנחשבת דמוקרטית יותר ותואמת את ערכי המשפט הישראליים. אי לכך, ימהרו הצדדים לפנות לערכאה שתטיב עם מצבם ותזכה אותם בעליונות בניהול התיק, בנושאים השונים. מכאן המונח המכונה “מרוץ הסמכויות”. לקביעה לאיזו מבין שתי הערכאות כדאי לפנות, חשוב להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר מכיר את שתי הערכאות האמורות ויודע מה אופי ההחלטות המתקבלות בכל ערכאה, בהתאם לנסיבות ולצד הטוען.

ג. הליך הגירושין:

כאמור, בעת פנייה בבקשה לגירושין על ידי שני הצדדים או אחד מהם, ינסו בבית הדין הרבני לגשר תחילה בין השניים. לרוב, יובא ניסיון גישור, בעזרת הצעה להסכם “שלום בית”. בהסכם זה, יגדירו את אופן תיקון חיי הזוגיות של בני הזוג, לרבות חלוקת מטלות, פעילות משותפת ואף קיום יחסי מין. כמו כן, יוגדר זמן לביצוע ההסכם, המוגדר כ”תקופת ביניים”, אשר לאחריו, יקבעו בני הזוג אם ימשיכו בחייהם המשותפים או ימשיכו להליך הגירושין. להסכם זה ניתן להוסיף, במקרים מיוחדים, מגבלות, אשר יבטיחו את קיום ההסדר כהלכה, כגון: צו עיכוב יציאה מהארץ, עיקול חשבונות וחיוב מגורים בדירה של השניים. כל אלה נועדו כדי לממש את הרצון העז לשקם את מערכת היחסים בין בני הזוג. במידה ויחליטו השניים, לאחר תקופת הביניים, לפרק את נישואיהם, אזי יעברו להמשכו של הליך הגירושין. עד כאן, על המונח שלום בית, שהוא גם תביעה נפרדת שצד להליך גירושין יכול להגיש. עם זאת, כאשר בני זוג מבקשים להתגרש, יהיה עליהם להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני. על כך – בפסקה הבאה:

ההליך עצמו מתחלק לשתי אפשרויות: כאשר יש הסכמה בין השניים, או כאשר קיימת עילת גירושין ואין הסכמה בין בני הזוג. עילת גירושין היא סיבה שבגינה יאשרו בתי הדין הרבניים את סיום הנישואים. עילות הגירושין מוגדרות בדין העברי–דתי. נפרט עליהן בהמשך.

לאחר הסכמה ואישור על נתינת גט מהגבר לאשתו, יכלול טקס הגירושין הליך בו הגבר מאפשר לאישה לעזוב וזאת באקט סמלי שבו יאמר לבת זוגו “מגורשת, מגורשת, מגורשת”. כאשר אחד מהצדדים אינו מעוניין בגט (לפעמים מוך מניע סמוי, של התשת הצד הנגדי כדי לזכות בעליונות בנושא הילדים או הרכוש), יבחנו דייני בית הדין הרבני את קיום אחת מהעילות הקיימות בדת, על ידי ראיות וטענות שיוגשו על ידי כל אחד מבני הזוג. רק כאשר תהיה עילה ברורה לגירושין, יותירו הדיינים את מתן הגט ולאחריו – את הגירושין של השניים.

ד. עילות גירושין:

כפי שהסברנו, על מנת לקבל גט מדייני בית הדין הרבני, יש צורך בעילת גירושין. העילות המתוארות על פי דין תורה לגירושין, הן כדלקמן:

עקרות – עילה זו עומדת לגברים ונשים כאחד וזאת רק כאשר מדובר בזוג שנשוי מעל 10 שנים, במקרה כזה, יוכלו לטעון את עילת העקרות, גם אם מבחינה רפואית לא צוין כי אחד מהם עקר. הדין הדתי מחייב ניסיון של 10 שנים לפחות, לפני שימוש בעילה הנ”ל.

מומים ומחלות – זו עילה נוספת העומדת לשני בני הזוג. במידה והיו לאחד מבני הזוג מומים או מחלות, אשר בן הזוג לא ידע על קיומם לפני החתונה או לא יכול היה לדעת, יכול בית הדין הרבני להורות על גירושין. אם המחלה החלה או שבן הזוג החולה גילה עליה במהלך הנישואין, אזי עילה זו איננה תקפה.

מעשה כיעור – עליה זו עומדת בפני הגבר בלבד כנגד אשתו. מעשה כיעור מוגדר על ידי בית הדין הרבני, כמעשה שאישה צנועה לא תעשה כאשר היא נשואה. בעגה המשפטית נהוג לכנות זאת כ”חשד לבגידה”. חשד לבגידה יוגדר על ידי בתי הדין הרבני, גם במקרים שבהם התקיימו סיטואציות חברתיות, הנחשבות בחברה דמוקרטית חילונית, כמעשים תמימים. לדוגמא: אישה שיושבת עם גבר במקום סגור – כאשר הגבר אינו בעלה.

בגידה – זו עילה נוספת שעומדת לטובת הגבר כנגד אשתו. בגידה היא אקט של קיום יחסי אישות בין אישה נשואה לגבר אחר. כדי להוכיח בגידה, יש להציג ראיה ברורה לביצועה, אחרת ייתפס הדבר כמעשה כיעור. על פי ההלכה היהודית–הדתית, בגידה הינה מעשה ניאוף של האישה עם גבר שאינו בעלה, “בעילת זנות”. כאשר מוכרת הבגידה לבית הדין הרבני, אזי האישה אסורה “לבעלה ולבועלה”. כלומר, זו עילה המחייבת גירושין באופן מוחלט. גם אם הגבר יסלח לאשתו, לא יאפשרו בתי הדין הרבניים את חזרתו אליה. בנוסף, אם האישה תרצה להתחתן בעתיד עם זה שבגדה עמו, לא תוכל לעשות כן, מכיוון שהדבר יירשם במרשם בתי הדין הרבני ויחול עליה איסור נישואין עמו. מנגד, כאשר גבר יבגוד, לא תחול נגדו עילת הבגידה – בזהה לעילת מעשה כיעור.

אי קיום יחסי מין – עילה זו עומדת לטובת האישה כנגד בעלה. על פי ההלכה, הגבר מחויב לקיים עמה יחסי מין וזאת לפי “כסותה וענותה לא יגרע”. הביטוי מתייחס לכלכלה, מלבוש ומגורים, אך לפי פרשנים, גם לסיפוק מיני. על מנת להפעיל עילה זו, צריכה להיות סיטואציה חריפה – והיא גבר הסובל מאימפוטנציה.

ה. נושאים המוסדרים כחלק מהליך הגירושין:

פרידת בני הזוג אינה טומנת בחובה רק פירוק יחסיהם ושינוי הגדרתם מנשואים לגרושים: אלא גם הפרדת כל מהלכי חייהם, לרבות הסדר הנוגע לילדיהם המשותפים, במידה ויש וכן חלוקת רכושם המשותף.

משמורת ילדים והסדרי ראיה:

משמורת ילדים הינה החלטה על הורה משמורן, שאצלו ילונו הילדים והוא יהיה האחראי עליהם, בכל הנוגע להחלטות יומיומיות. ההחלטה על הורה משמורן, תתקבל או בהחלטה ובהסכמת שני ההורים, או על ידי החלטת בית המשפט, בשיתוף עובדי רווחה. אם יוחלט שהילדים ילונו רק אצל אחד הצדדים, אזי תיקרא המשמורת, משמורת בלעדית. במקרה כזה, יוגדרו הסדרי ראיה להורה שאינו משמורן. הסדרי ראיה אלו, הינם הסכמים שבהם ייקבעו מפגשי הילדים עם ההורה שאינו גר איתם. לרוב, הסדרי ראיה סטנדרטיים יכללו שני מפגשים שבועיים בשעות אחר הצהריים, למשך ארבע שעות כל אחד, כאשר בסופי שבוע יבלו עמו לסירוגין. הסדרי ראיה מורחבים יכללו גם לינה.

קיים הסדר משמורת נוסף והוא משמורת משותפת, שבה מתחלק זמנם של הילדים בין שני בתים. כלומר, לילד יהיו שני חדרי שינה: האחד אצל האם והשני אצל האב. יש לציין כי משמורת תאושר, רק כאשר יוחלט כי ההסדר הינו לטובת הילד, שכן טובת הילד הינה הערך העליון, בכל הנוגע להחלטות על חייהם של קטינים. לכן, ישנם מצבים שבהם התקבלו החלטות שונות בדבר שני אחים וזאת בהתאם לנסיבות.

מזונות:

מזונות הינם תשלום בגין כלכלת אדם, שיש לשלמם גם על פי דין תורה וגם בהתאם לחקיקה מודרנית. על פי ההלכה, האב הוא זה שמוטלת עליו החובה לכלכל את אשתו וילדיו. מזונות ילדים מחויבים גם על ידי ערכי המשפט המודרניים, אם כי נלקחו מהדת. זאת, כדי לאפשר התפתחות סבירה ותקינה של הילדים. על פי ההלכה, חובת מזונות ילדים מחולקת לפי גילם של הילדים וזאת לפי יכולתם לדאוג לעצמם.

ילדים עד גיל 6, מוגדרים בדין העברי “קטני קטנים”. בגילאים אלו, חובת התשלום על האב הינה מוחלטת וזאת בהתאם לחקיקה בישראל הנוגעת ל”חזקת הגיל הרך”. לפיה, ילדים מתחת לגיל 6 נשארים במשמורת אצל אמם. ילדים מגיל 6 ועד גיל 15, מסווגים ככאלה שעל פי הדין העברי, מחויב האב לשלם את מזונותיהם, אם כי לאחרונה החלה התחשבות בבחינת יכולתה הכלכלית של האם לעומת האב וחלוקת הנטל הכלכלי בין ההורים.

מגיל 15 ועד גיל 18, מוגדרים מזונות הילדים כ”דין צדקה”. כלומר, הדין העברי אינו מחייב מזונות בגיל הזה, אלא אם יכולתם הכלכלית של ההורים מאפשרת זאת. בשל החובה ללימודים שחלה בישראל, ישולמו מזונות עבור ילדים בגילאים הללו, אם כי בתעריף מופחת בערך בשליש מהגילאים הנמוכים יותר. ילדים בגירים מעל גיל 18, אינם מחייבים את ההורים במזונות, לא בדין העברי ולא בדין הישראלי, אם כי הפסיקה מראה כי כאשר יש להורים מסוגלות כלכלית, אזי יהיה ניתן לפסוק לטובת ילדיהם מזונות בגירים וזאת לאור תרבות החיים במדינת ישראל, המחייבת גיוס לצה”ל ואי יכולת לעבוד. בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט או בית הדין הרבני, תוכל הערכאה הדנה לפסוק “מזונות בגיר”.

חלוקת רכוש:

במסגרת הליך גירושין, בני הזוג יצטרכו גם לפעול לשם חלוקת נכסיהם המשותפים, אשר נצברו במהלך חייהם כזוג. במידה ולזוג קיים הסכם ממון אשר נכתב לפני הנישואין, אזי בני הזוג יפעלו מכוחו, כל עוד אין אי בהירות בנוגע בחוזה. אם לא ביצעו השניים הסכם מסוג זה, חל עליהם חוק יחסי ממון, התשל”ג–1973 (להלן: “חוק יחסי ממון”). חוק זה מגדיר חלוקה שווה של נכסיהם המשותפים של השניים וזאת בהתאם לחזקת איזון משאבים, הקבועה בחוק יחסי ממון. במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג, יכללו את כל הרכוש המשותף, כלומר – נכסי מקרקעין, מיטלטלין וגם תגמולי פנסיה.

סרבנות גט:

א. מהי סרבנות גט:

סרבנות גט, הינה מצב שבו אחד מהצדדים אינו מוכן להתיר את קשר הנישואין. תופעה זאת מתקיימת בשל הדין המחייב, אשר בא לידי ביטוי בהלכה העברית, המחייבת לכאורה את הסכמת שני הצדדים לפירוק קשר הנישואין. הסרבנות אומנם קיימת אצל שני הצדדים, אך בפועל, ישנו שוני מהותי בין סרבנות של אישה לקבל גט, לעומת סרבנות של גבר אשר מסרב לתת גט. על גבר אשר יחליט להמשיך בחייו, ללא מתן גט, לא יופעלו סנקציות זהות, לאלו המופעלות על אישה. גבר במצב שכזה, יוכל לקבל היתר לנישואים נוספים וכן יוכל להביא ילדים נוספים לעולם, מבלי שייחשבו ממזרים (ממזרים הינם ילדים הנחשבים לבעלי פגם הלכתי משמעותי). אישה, לעומת זאת, לא תוכל להינשא שוב ללא קבלת גט מבעלה ומכאן האיסור להבאת ילדים והגדרתם כממזרים, במידה ויהיו.

ב. נשים עגונות:

כאשר אישה נשואה לגבר אשר נעדר זמן רב ולא ניתן לקבוע על מצבו ו/או מותו, תוגדר האישה בתור אישה עגונה. בנוסף, יש מצבים שבהם הגבר אינו יכול לקבל החלטה בענייניו, עקב מצב נפשי או פיזי, לדוגמא: מחלת נפש או אדם על ערש דווי. עם זאת, התופעה המוכרת ביותר, היא תופעה שבה אישה עגונה מחמת סרבנות גט. כלומר – כאשר הבעל מסרב לתת גט לאשתו, ללא הצדקה או עילה בדין. עתה, חשוב להדגיש, כי עגינות היא סטטוס משפטי בעייתי מאוד, בהתחשב בעובדה שבדיני אישות, הדין האישי הוא הדין המחייב. כך למשל, אישה עגונה, היא אישה אשר אינה יכולה להינשא בשנית. היא בעצם כלואה לאדם שהיא לא באמת חייה עמו. היא אינה יכולה להביא ילדים עם גבר אחר (שאם כן, אלו יוגדרו בתור ממזרים) ובעצם חייה משועבדים למצב נתון.

ג. כיצד ניתן להתמודד עם סרבנות גט:

כאמור, טיפול בנושאי סרבנות גט, מוטל על בתי הדין הרבניים. אלו, לאורך השנים, ניסו בעזרת סנקציות, למנוע סיטואציות כאלה, על מנת להביא את הסרבן להסכמה בדבר מתן גט. חלק מהפתרונות, היו: פיצויים כספיים לאישה מסורבת הגט, הטלת עיקולים, ביטול רישיון נהיגה, צו עיכוב יציאה מהארץ ואף מאסר מאחורי סורג ובריח. לאחרונה, אף החלה מגמה חדשה של התערבות בתי המשפט לענייני משפחה באמור וזאת בתביעה נזיקית בדבר נזק נפשי למסורבים/מסורבות גט. זאת, רק כאשר בית הדין הרבני הכיר בעילה קיימת לגירושין. פיצויים כאלו יאושרו, רק כאשר התקיים לפחות אחד מהבאים: פגיעה נפשית – צער, סבל, ביזוי, השפלה, עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה וברצון החופשי של המסורב – אי יכולת להינשא בשנית ולקיים תא משפחתי חדש, בדידות ואובדן יכולת לחיים זוגיים.

פסיקת גובה הפיצויים על ידי בית המשפט לענייני משפחה, תינתן, בין היתר, בהתחשב במועד ההפרה, שהוא מועד הסרבנות וכן תוך התייחסות לכל הנסיבות של הסרבנות. כך למשל, נסיבות נוספות שיוכלו להעלות את הסכום, יהיו בגין חוסר תום לב של הצדדים והסבל שנוצר במהלך התקופה האמורה.

סיכום:

הליך הגירושין והגט אשר מלווה וסוגר את ההליך, הינם הליך מורכב משפטית, המחייב את הנמצא בסיטואציה האמורה להיוועץ באיש מקצוע, כלומר, עורך דין לענייני משפחה. האחרון, יוכל לסייע בהחלטה לגבי הערכאה העדיפה להגשת הנושאים הכרוכים וכמובן יסייע בהתמודדות עם נושאי המעטפת, אשר החלטות בגינם, הן הרות גורל, בעיקר נושא הילדים במידה ויש וכמובן, גם נושאי הרכוש. חשוב לזכור כי כל צעד בתהליך הארוך והמייגע הזה, גם אם נעשה מתוך חיבה והבנה בין בני הזוג, הוא בעל השלכות ולכן מומלץ להיעזר בעורך דין, החל מהשלב הראשוני, שהוא ההחלטה האישית לסיום הקשר, או קבלת החלטה אחרת לסיומו של הקשר.

גט, 5.0 out of 5 based on 5 ratings