הורות משותפת

אורח החיים המודרני הביא עמו שינוים הנוגעים גם לתא המשפחתי. בשונה מבעבר ולאור אחוזי הגירושין הגבוהים, עלה מספרם של ילדים להורים גרושים. בנוסף, קיימים תאים משפחתיים אלטרנטיביים, אשר במסגרתם, ילדים גדלים במסגרת הורית המצריכה התערבות משפטית, על מנת לקיים את הערכים שיובילו להתפתחות תקינה של ילדים. התערבות זו, מותאמת להתפתחויות החברתיות. לכן, לאור חשיבות הנושא ומורכבותו, מצאנו לנכון לכתוב את המאמר שלהלן, אשר במסגרתו נעסוק בהורות אלטרנטיבית. במאמר שלפניכם/ן, נסקור את הנושאים הבאים: מהי הורות משותפת, מהו הסכם הורות משותפת, מה הדין באשר למשמורת משותפת בעת גירושין, מהי משמורת בלעדית והסדרי ראייה ("זמני שהות"), מהי חזקת הגיל הרך, מה תפקידו של בית המשפט לענייני משפחה, מהו עקרון "טובת הילד" וכן מהו תסקיר פקידת סעד.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ על ידי עורך דין העוסק בענייני משפחה.

הורות משותפת מהי?

הורות משותפת, Shared Parenting, כשמה כן היא, שיתוף בין הורים, אשר מגדלים ילדים משותפים. בהורות משותפת ישנה חלוקה שיוונית בין שני ההורים. שניהם אחראיים על הילדים ושותפים בגידול והתפתחות ילדיהם, בשלל תחומי החיים: כלכלי, חברתי, חינוכי וכו'. תפיסה זו נחקרה ונמצאה כמועילה ביותר לגידול והתפתחות תקינים אצל ילדים. תפיסה זו אף החלה להיטמע בחקיקה במספר מדינות מתקדמות, כמו ארה"ב, קנדה ועוד. החקיקה נובעת מקיומם של תאי משפחה אלטרנטיביים, אשר הצריכו הכרה והסדרה, שמטרתן למנוע פגיעה בילדים.

דוגמאות לכך: שני אנשים שבחרו להביא ילדים יחד, במטרה לקיים את זכותם להיות הורים, כאשר אין ביניהם קשר זוגי, דבר הנגזר מאופי החיים המודרני, שבו אין חובה להיות נשואים, כדי לרצות ילדים. דוגמא נוספת, היא של תא משפחתי שמורכב מזוגות חד מיניים שמעוניינים בילדים. בחלק מהמקרים, בן הזוג שאינו קשור בצורה ביולוגית לילד, יבחר לאמצו, במידה והדבר מתאפשר על פי חוק. זאת ועוד, לאור אי מיסוד הקשר הזוגי ברוב המקרים הללו, רצוי שהשניים יסדירו את אופן גידול ילדיהם. הדוגמא האחרונה והשכיחה מאוד, היא בעת גירושין של בני זוג. בשונה מהמקרים האחרים, אין כאן התראה מוקדמת. כאשר בני הזוג מסיימים את הקשר ביניהם, אזי חייהם של ילדיהם ישתנו ללא הכרה, דבר שמצריך הסדר חדש וברור הנוגע לאופן גידולם. בכל אלו, הורות משותפת, היא בחירה בדרך שיתופית, עם אחריות של כל אחד מהצדדים, על ילדיו.

הסכם להורות משותפת:

מאחר והורות אלטרנטיבית, כלומר – הורות משותפת, נערכת בין בני זוג שאינם מקיימים זוגיות קבועה ורגילה, אלא זוגיות אך ורק לשם גידול ילדים, אזי רצוי לערוך הסכם הורות משותפת. הסכם הורות משותפת, יתכן שיתבצע כאשר ההורים חיים באותו בית או שלא. הסדר זה, כאמור, נועד להציב גבולות ולקבוע כיצד ינהלו השניים, את כל הנוגע לגידול ילדיהם המשותפים. לרוב, הורים הבוחרים להיכנס לתהליך, לא חוו חוויה הורית לפני כן. מכאן, דברים שנראים בצורה מסוימת טרם הבאת הילד לעולם, משתנים בעת הגידול ולכן חשוב להסדיר זאת לפני ביצוע ההליך, בין אם קיימים יחסים בינאישיים בין השניים ובין אם לא (יש כאלו הבוחרים לעשות זאת ללא הכרות מקדימה מעמיקה, אלא דרך חברות המתאמות בין צדדים המעוניינים להביא ילדים). ההסכם עשוי לכלול: פירוט אודות אופן ההיריון והתנהלותו, פירוט על מגורי הילד וחלוקת המפגשים בין ההורים, החינוך – בתי ספר, חוגים ועוד, חלוקת נטל כלכלי ברורה מראש, שם פרטי ושם משפחתו של הילד, התערבות המשפחה המורחבת ועוד.

בעת גירושין – משמורת משותפת:

כאשר בני זוג שהם הורים לילדים, מסיימים את הקשר הזוגי ביניהם, הערכאה הדנה בעניינם תסדיר את אופן גידול ילדיהם. הדבר מכונה "משמורת ילדים". המשמורת מתייחסת לסידור הלינה והמגורים של הקטין. כמו כן, הערכאה מגדירה מי יהיה ההורה המשמורן, אשר אצלו ישהה הילד. נעיר כי ההסדרה של הנושא יכולה גם להיערך בהסכמה בין בני הזוג ולא מכורח הכרעה שיפוטית.

משמורת משותפת, כשמה, דומה בעקרונותיה להורות משותפת. במשמורת משותפת, הילד יתגורר אצל הוריו שווה בשווה ומכאן, ששני ההורים יהיו אחראיים על גידולו של הילד, למרות שחיי הזוגיות של השניים עלו על שרטון. בפועל, לא רבים המקרים, שבהם בוחרים בני הזוג במשמורת משותפת.

בדומה להורות משותפת, היתרון של משמורת זו, הוא בעיקר שיתוף שני ההורים בחייו של הילד, כמעין המשכיות לחייו הקודמים של הילד, לפני הגירושים. מנגד, אנשים רבים טוענים, כי קיום חייו של ילד באופן שבו הוא "מדלג" בין שני בתים, אינו יוצר לילד יציבות, אלא רק בלבול. כדי להפחית את הבלבול, ניתן להוסיף הסכם הורות שינחה את ההורים להתנהגות וגידול זהים. כמו כן, בית המשפט ישקול האם הילד הספציפי אכן יוכל להחיל את אופי החיים האמור.

משמורת בלעדית והסדרי ראייה ("זמני שהות"):

משמורת זו, תקבע מיהו ההורה המשמורן, שעליו מוטלת האחריות השוטפת לגידול הילד. ההורה הנוסף אומנם יהווה "אפוטרופוס" על ילדו על פי דין, אך לגבי החלטות יומיומיות ושגרת חייו של הילד, לרוב, לא תהיה בידו ההשפעה. זאת ועוד, אצל ההורה המשמורן, יגור הילד באופן קבוע. בית המשפט יחייב לרוב את ההורה שאינו משמורן, בקיום קשר הורי עם ילדו וזאת בעזרת הסדרי ראייה.

הסדר ראיה, הוא הסכם או הכרעה שיפוטית, המתארים את מערכת היחסים בין הקטין להורה שאינו משמורן. מכאן, שהסדרי ראייה אינם חלים במשמורת משותפת. הסדרים אלו מתארים בפירוט, את המפגשים בין הילד להורה שאינו משמורן. הסדרי ראיה כוללים את חלוקת הימים במהלך השבוע, שבהם יתקיימו פגישות בין ההורה שאינו משמורן לילדו, הזמן שיידרש לכל מפגש, הגבלות על אופן המפגש ועוד. ככל שקיימות יותר מחלוקות בין ההורים לגבי המשמורת, כך ירדו הסדרי הראיה לרזולוציות גבוהות יותר. הסכמים אלו נקבעים על ידי הסכם בין שני הצדדים, המקבל תוקף על ידי הערכאה המשפטית הדנה בתיק, או בהחלטה אופרטיבית של הערכאה המשפטית – כפי שפורט לעיל.

ככלל, הסדרי ראייה בסיסיים יכללו שני מפגשים שבועיים בשעות אחר הצהריים, למשך ארבע שעות כל אחד, כאשר בסופי שבוע ישהה הילד אצל ההורה שאינו משמורן, לסירוגין. הסדרי ראיה מורחבים יכללו אף לינה. אלו יתקיימו כאשר שני ההורים יראו רצון לביצוע ההסדרים בצורה תקינה ויפעלו באופן אקטיבי לטובת הילד. כמובן שכל הסדר ראיה משתנה מהורים להורים, בהתאם לרצונם, טיב הקשר והרצון שלהם לבלות בחיק ילדיהם, כך שהמונח הסדרי ראיה מקובלים, הוא נכון ככלל, אך כל מקרה נבחן לגופו.

זאת ועוד, מובילי השינוי בתחום תפיסת משמורת ילדים ותפיסת הורות משותפת, פועלים לשינוי המושג הסדרי ראייה. לדבריהם, המינוח מגיע מעולם המאסר ולכן לא מטיב עם העיקרון העומד מאחוריו. אין במפגשים הללו משום כפייה על הצדדים, אלא רצון אמיתי להפגיש בין ההורה לילדו, בין אם ההורה לא רצה להיות הורה משמורן ובין אם החוק והפסיקה לא פעלו לטובתו. ומכאן השאיפה למינוח "זמני שהות".

חזקת הגיל הרך:

חזקת הגיל הרך, הינה הכלל המופיע בסעיף 25 לחוק הכשרות ומשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב–1962 (להלן: "חוק הכשרות"). לפי החזקה המתוארת, ילדים מתחת לגיל 6 יועברו באופן אוטומטי לחזקת אמם, כברירת מחדל, אלא אם יוכח כי אין לאם מסוגלות הורית. על חזקת הגיל הרך ישנה ביקורת רבה, בשל הקביעה המוחלטת המוזכרת לעיל. יש הטוענים כי חזקה זו מקפחת אבות המעוניינים בזכות שוויונית לגדל ילדיהם בצורה אקטיבית, בין אם ברצונם להיות משמורנים בלעדיים בעצמם, או לקיים משמורת משותפת.

קיימת ביקורת גם מצדן של נשים, שעליהן נכפה לכאורה ההסדר, ללא אישורן. כך לדוגמא, אלו המעוניינות לפתח קריירה או לחלוק את נטל גידול ילדיהן עם האב, עשויות להיות מנועות מלעשות כן. זאת ועוד, נראה כי בתי המשפט מכילים את החזקה גם על ילדים מעל גיל 6, בשל תפיסה מיושנת, שלפיה ילד צריך יותר את אמו (למרות שתפיסה זו מבוססת על מחקרים בתחום הפסיכולוגיה והסוציולוגיה). כמו כן, קיום החזקה הוביל לעיתים להפרדה בין מגוריהם של אחים, אלו העולים על גיל 6 ואלו שמתחת לגיל זה. כדי לבחון את החזקה, בשנת 2005 הוקמה וועדת שניט ובראשה ציפי לבני, שרת המשפטים אז. המלצות הוועדה כללו שינוי של חזקת הגיל הרך. אומנם המלצות אלו לא הוטמעו בחקיקה, אך בפסיקה ניתן לראות התייחסות לאמירות בוועדה, בעיקר כאשר דנים במשמורת משותפת.

סמכות שיפוט – בית המשפט לענייני משפחה:

הערכאה היחידה שיש לה סמכות לדון בנושא הורות משותפת, היא בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה הינו טריבונל ייחודי המומחה לכל הנוגע לענייני התא המשפחתי. הערכאה הינה מקבילה לבית משפט שלום. עם זאת, השוני בין הערכאות הוא במומחיות שופטיו, בעניינים הנוגעים לדיני משפחה. שופטים בבית המשפט לענייני משפחה ממונים על ידי ועדת שופטים בראשות שרת המשפטים, כפי שמתמנים כל השופטים בארץ, אם כי להם, נדרשת בחינת מקצועיות ומומחיות בתחום דיני המשפחה.

נבהיר כי על פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה, ניתן לערער, בזכות, לבית משפט מחוזי ולאחר מכן, ברשות, לבית המשפט העליון. סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, ניתנת מכוח חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו–1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה"), אשר מסמיך את הערכאה הזו לעסוק בעיקר התחומים הנוגעים לדיני המשפחה, כמו: ענייני ממון בין בני זוג, מזונות, ענייני פונדקאות ואימוץ ילדים, עניינים הנוגעים לשינוי שמות וגיל, נישואין, ענייני ירושות וצוואות, תביעות להתרת נישואין, הסכמי הורות משותפת ועוד.

נעיר, כי לפני חקיקת חוק בתי המשפט לענייני משפחה, לא היה מקום ייחודי לתחום דיני המשפחה בבתי המשפט. כל תחומי המשפחה נידונו בבית משפט השלום וזאת מבלי ששופטים מומחים בתחום, שפטו בנושאים החשובים הללו. השינוי הנ"ל הובא לאחר כינונה ומסקנותיה של וועדת שינבויים, שהמליצה אז על פירוד והתמקצעות בתחום, לאור הרגישות בתחומים האמורים הנוגעים לעניינים שבינו לבינה ולילדים. כמו כן, הוועדה המליצה על קיום דיונים בבית המשפט לענייני משפחה, בדלתיים סגורות, מאותה סיבה של רגישות הנושאים.

עקרון "טובת הילד":

על מנת להבין את עקרון "טובת הילד", יש קודם להכיר את האמנה בדבר זכויות הילד. זו אמנה בינלאומית שנכנסה לתוקף בשנת 1989, השואפת לקבוע את זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות, הכלכליות והתרבותיות של ילדים ובני נוער. בשנת 1991 אשררה ישראל את קיום האמנה. עיקרי האמנה נוגעים לקיום טובת הילד הספציפי, בצורה סובייקטיבית, בהתאם להתפתחותו וגידולו. בפסיקה, בהקשר לכך, נכתב : "שיקול טובת הילד הוא שיקול העל, השיקול המכריע. אכן, בצדו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים … אך כל אלה שיקולים משניים יהיו וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד" (דנ"א 7015/94). בעת מתן תוקף להסכם הורות משותפת, או משמורת ילדים, יבחן בית המשפט לענייני משפחה את העניין מנקודת מבט של טובת הילד הספציפי המובא לפניהם. כלומר, פסיקה בענייני משמורת, ככלל, תיגזר מטובת הילד, בנסיבות העניין. זהו גם הכלל המנחה בפסיקה הישראלית.

תסקיר פקידת סעד:

כאמור, בחינת טובתו של הילד, תיבחן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, על ידי שופטים המומחים בנושא ובצירוף מספר גורמים ממערכת הרווחה, שלהם הידע הנחוץ, על מנת להכיר איזה אורח חיים ייטיב עם הילד הספציפי המובא לפניהם. עובדים סוציאליים יגישו את ממצאיהם בעזרת תסקיר, אשר יהווה גורם מכריע בשיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה, בדבר החלטות הנוגעות למשמורת ילדים ולהורות משותפת.

כיום, גופי הרווחה מכירים בחשיבות מסגרת הורית משותפת ובעירוב שני ההורים בגידול הילדים. בפועל, בית המשפט לענייני משפחה, ימנה עובד סוציאלי שיתלווה לניהול התיק. כדי שפקיד סעד יוכל להכין תסקיר לעיון ולשימוש בית המשפט, עליו להיפגש עם הורי הילד ולהתרשם מהם. בנוסף, הוא ישמע את עמדת הילד. במידה מדובר בילד שמבין את הנעשה סביבו, דבריו ודעתו יישקלו בצורה רחבה.

בעת מפגש ההורים עם העובד הסוציאלי, יש לשים לב למספר דברים: ראשית, יש להתנהג בצורה נינוחה ככל הניתן – הרבה פעמים יגיע העובד הסוציאלי, תוך שהוא מנסה "לדוג" התנהגויות חשודות כדי לבסס את תסקירו. לכן, תנועות חריגות, עצבים או התלהמות, למרות שאלו יבואו מרצון אמתי לקשר עם הילד, יגרמו למסקנה הפוכה, דהיינו – כותב התסקיר יוכל להסיק כי אותה התנהגות אינה מתאימה לגידול הילד. נעיר, כי הליך משמורת הוא תהליך ארוך, שבו נבחנים ההורים בכמה וכמה סיטואציות שונות. בסופו של דבר, התנהגות שאינה טבעית, תצוף על פני הקרקע.

עמותת "הורות משותפת – טובת הילד":

עמותת "הורות משותפת – טובת הילד" פועלת החל משנת 2011 ומטרתה היא הטמעת עקרונות ההורות המשותפת, כפי שמובא בשאר מדינות העולם המתקדמות. עמותה זו מנסה לקדם את חלוקת האחריות ההורית בין הורים, בעיקר גרושים ואחרי פרידה. העמותה עוסקת בעיקר בהנחיית אבות לאחר גירושין, לשימור הקשר על ילדיהם, זאת כי לטענתם קיימת אפליה וחוסר שוויוניות, חברתית ומשפטית, בכל הנוגע למעורבותם של גברים בחיי ילדיהם. עוד פועלת העמותה לשינוי חקיקות מפלות, ביניהן סיום הפליה מגדרית בהקשר גידול ילדים לאחר גירושין, הטמעת מינוח שוויוני בחקיקה, לרבות "זמני שהות" ו"שותפות הורית", שינוי שילוט טיפות חלב (מ"תחנות לאם וליד" ל"תחנות לבריאות המשפחה") ועוד.

סיכום:

המונח "הורות משותפת", משתמע כמינוח בלבד, אך לא כך הדבר. מדובר בשינוי חברתי, התואם לאורח חיים מתקדם ושוויוני בין נשים וגברים, הכולל גם תאי משפחה מוכרים וגם תאי משפחה אלטרנטיביים. כיום, למרות התפתחות בפסיקה, עדיין ניתן לראות שאריות לא שוויוניות, לרוב בשל הקשר לדין האישי–דתי, החל על זוגות בהליך גירושין.

לכן, חשוב להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, בכל הנוגע לקיום הסכם הורות משותפת, או בהליך גירושין. לכל החלטה של בני הזוג, יש השלכות רבות על חייהם שלהם ועל חיי הילדים. לכן, חשוב לעשות זאת באופן שקול ולאחר היוועצות מעמיקה, בדבר הרצון להביא ילד לעולם "בהורות משותפת" ללא קיום תא משפחתי. חשוב להבהיר כי התהליך מצריך חשיבה מקדימה ומעמיקה וכן הכרת כל הנושאים המופיעים בחוק הנוגעים לכך וכמובן השלכות המעשה על חייהם שלהם ועל ילדיהם העתידיים. יש להיוועץ לפני כן עם גורם משפטי מקצועי ובקיא, שיציג בפני השניים את כל המשמעויות בהליך ואף יגדיר הסכם לביצוע, שהוא הסכם הורות משותפת.

VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 5.0/5 (5 votes cast)
VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 0 (from 0 votes)
הורות משותפת, 5.0 out of 5 based on 5 ratings