גירושין הם סיטואציה הכרוכה בקשיים טכניים ונפשיים – חלוקת הרכוש, השבר בשגרת החיים, הפיכת אוהב לאויב, תגובות המשפחה והחברה, ועוד ועוד. אולם הגירושין קשים שבעתיים כשיש ילדים ומשמורת והסדרי ראיה עומדים על הפרק.

הגירושין מעלים על הפרק מושגים כמו משמורת, משמורן, הסדרי ראיה ואחרים. רובם חדשים לנוגעים בדבר. כשחידושים אלו חוברים לתקופה טעונה במיוחד רגשית הם מניבים בלבול, מתיחויות וריבים חדשים. בכדי להימנע ככל האפשר מעוגמות נפש מומלץ ללמוד את הזכויות והחובות עוד בטרם מתחיל הליך הגירושין. בנוסף, חשוב לדעת שההחלטות שהתקבלו בעניין משמורת הילדים והסדרי הראיה אינן נצחיות ובלתי ניתנות לשינוי; באפשרות כל אחד מההורים, משיקולי טובת הילדים, לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לתקן ו/או לשנות אותן.

אז איך "מחלקים" את הילדים, או יותר נכון את הזמן איתם, כך שכל הצדדים יצאו כמה שפחות פגועים, ומה קובע החוק?

משמורת: מה זה?

משמורת ילדים מתייחסת למקום המגורים ולסידורי הלינה הקבועים של ילדי גרושים, כל עוד הם קטינים. בישראל נוהג לרוב בית המשפט לקבוע הורה אחד שעליו מוטלת החזקה על הקטין. אולם נושא המשמורת גמיש ועובר אפילו בימים אלו תהליכי אבולציה מעניינים.

בישראל מקובלת לרוב גישה מסורתית על-פיה מוענקת משמורת יחידנית לאם, מתוך תפישת האבות כמי שעובדים יותר ומורגלים רק במעט זמן עם הילדים והאמהות כמטפלות העיקריות בילדים.

בכל הנוגע לילדים רכים בשנים קבע החוק את "חזקת הגיל הרך": ילדים עד גיל שש שנים יישארו בחזקת אמם כברירת מחדל, אלא אם יהיו סיבות או נסיבות להתנהלות שונה שיידונו בבית המשפט. בנוסף, אם מלבד הילד שמתחת לגיל 6 ישנם עוד ילדים, גם הם יישארו בחזקת האם כיוון שאין להפריד בין אחים.

אפשרות נוספת שהחוק מקבל ואולם חייבת להיות קבילה על שני הצדדים, היא משמורת משותפת בה נמצאים הילדים כמחצית מהזמן עם האב ומחצית שנייה עם האם.

חשוב לדעת כי הסכמה מלאה בין ההורים בנוגע למשמורת עשויה להיות הקובעת. כשההורים כושלים בהגעה להסכמה ביניהם, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני מהווים את הסמכות החוקית בעניין. הם חורצים את הדין בהתאם לטובת הילדים, כפי שנקבעה בהמלצות תסקיר של פקידת סעד או עובדת סוציאלית.

הסדרי ראיה – מי קובע אותם ומה מתווה החוק בעבור ההורה שאינו משמורן?

במקביל לקביעת המשמורת, הסדרי ראיה יקבעו להורה שאינו משמורן.

ההורים יכולים להגיע להחלטה משותפת, במסגרת הסכם הגירושין, על הסדרי הראיה המתאימים להם ולילדיהם, אולם עליהם לקבל את אישור בית המשפט להסכם ביניהם. אישור זה ייקבע בהתאמה לכללים המגינים על טובת הילד והקטין, ובהתבסס על המלצות פקידת הסעד שמונתה ושסיפקה דו"ח "תסקיר סעד".

הסדרי הראיה המקובלים בישראל מתייחסים למפגשי ההורה שאינו משמורן עם ילדיו וקובעים, במרבית המקרים, שההורה שאינו משמורן יוכל לפגוש את הילדים אחר הצהריים פעמיים באמצע השבוע ובכל סוף שבוע שני יהיו הילדים איתו. חגים וחופשים מחולקים שווה בשווה ולסירוגין בין ההורים. ברצות ההורים, ובעת שיתוף פעולה, יש אפשרות להרחיב ולהגמיש את המפגשים הסטנדרטיים (למשל, סופי השבוע יסתיימו רק בימי ראשון בבוקר ויחלו בחמישי אחר הצהריים, וכדומה).

מחלקים את הילדים: על משמורת והסכמי ראיה במקרי גירושין

שינויים והתפתחויות בתחום

בשנים האחרונות נשמעת טרוניה קשה מטעם האבות על הקביעה הכמעט-אוטומטית המעניקה משמורת לאם, ומאבקים רבים חותרים לתיקונה ולשינויה כבר בעתיד הקרוב. למרות שלעיתים מדובר באמצעי להפעלת לחץ מצד הגבר על האישה על מנת שתוותר על זכויותיה הכלכליות, לעיתים מדובר ברצון כן של אבות לשמור על קשר עמוק עם הילדים. האפשרויות העומדות על הפרק הן קביעת משמורת משותפת באופן נפוץ יותר או הענקת משמורת לאב במקרים שבהם הוכח שהיה לו לפני הגירושין תפקיד דומיננטי ונוכח בחיי ובגידול ילדיו.

בשנת 2005 הקימה שרת המשפטים דאז ציפי לבני ועדה ציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין, שנקראה ועדת שניט. בדו"ח הסופי של הוועדה, שפורסם בשנת 2012, מובאות המלצות לבטל את חזקת הגיל הרך ולא לקבוע הגדרות אשר מפלות בין הורים, גם אם קיים קונפליקט, וזאת מכיון שהסדרים לא סימטריים של משמורת ינציחו את הקונפליקט ואף יעצימו את תחושת הקיפוח של אחד ההורים ואת תחושת העליונות של האחר, וזאת בניגוד לטובת הילד.

על אף שהמלצות הוועדה לא אומצו באופן רשמי כחוק, הסדרים בדמות משמורת משותפת, גם כשיש התנגדות  מטעם האם, הפכו ליותר ויותר נפוצים לאחרונה גם בפסיקות בתי המשפט, וניכר כי כיום נפסקות עוד ועוד משמורות משותפות. פסיקות אלו מעידות על כך שהשופטים מבינים את חשיבות ההגדרה ההורית השווה בכל הנוגע לטובת הילדים, ואת חשיבות חלוקת האחריות ההורית על גידול, טיפול וחינוך הילדים, ומאמצים אותה.

גם בסוגיית 'חזקת הגיל הרך' משתנה היחס בעקבות מסקנות ועדת שניט. שרת המשפטים ציפי לבני הציעה להפחית את הגיל שאליו מתייחסת קביעה זו לשנתיים בלבד. מקרה תקדימי מעניין, בו נידונה הענקת משמורת משותפת להורים לתאומים בני כשנה ו-4 חודשים, מלמד יותר מכל על השינויים הללו.

בתום דיון בבית המשפט בניהולו של כבוד השופט ערן שילה (תמ"ש 50108-12-13 ו- 46207-04-14), שנערך ביום 23.7.2014, סיכמה באת כוחו של האב, עו"ד לורית גרון גלבוע, את הדברים כך: "פס"ד זה מצטרף לשורה של פסקי דין בהם מנשבת רוח חדשה המבטאת את השינוי המהותי שחל בחברה הישראלית ובהתאמה בתוך התא המשפחתי, בשים לב שבמקרה זה השתכנע בית המשפט כי חרף גילם הרך של הקטינים שבתחילת המאבק המשפטי היו רק בני 9 חודשים, יש לשמר חלוקת זמני שהות רחבה ובהמשך אף קבע משמורת משותפת שעומדת בניגוד גמור ל"חזקת הגיל הרך". סנונית זו כמו קודמותיה מדגישה עוד יותר את האנרכיסטיות של חזקת הגיל הרך, במקום זו שואפים שני ההורים למעורבות שווה בגידול ילדיהם. כן ירבו".

ניתן לומר שבשנים האחרונות מפגינה המערכת המשפטית בארץ, כמו גם הגוף המחוקק, נכונות לגמישות ולשינוי הקונספט השמרני שעל-פיו התקבלו החלטות בעניין משמורת והסדרי ראייה בגירושין עד כה. בעומדכם לפני גירושין טוב תעשו באם תיוועצו בעו"ד המתמחה בתחום, על-מנת שידריך אתכם בנוגע לזכויותיכם ולדרך שבה עליכם לנהל את ההליך כולו בהתחשב ברוחות השינוי המנשבות בנושא בזמנים אלו, וכדי שתשכילו להבין ולממש את הגירושין לטובתכם ובעיקר – לטובת הילדים.

מאמר מאת משרדו של עורך דין גירושין יעקב בלס – לעו"ד בלס ניסיון של מעל 20 שנה באלפי תיקים בתחום של גירושין ודיני משפחה, הכוללים הופעות בבתי דין רבניים ובבתי משפט לענייני משפחה.

VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 5.0/5 (5 votes cast)
VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 0 (from 0 votes)
מחלקים את הילדים: על משמורת והסכמי ראיה במקרי גירושין, 5.0 out of 5 based on 5 ratings

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

  • twenty − seven =

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>