חקירה פלילית נפתחת, ברגע שנודע למשטרה על קיומה של עבירה פלילית. המשטרה תתחיל לבצע פעולות חקירה, כמו: חקירות עדים, שימוש באמצעי זיהוי, מעצרים, עיכובים ועוד. החקירה הפלילית היא נושא רחב, הכולל מספר רב של נושאים שכדאי להכיר ולדעת עליהם. לשם כך, חיברנו מאמר מקיף, שמטרתו לסקור את כל ההליך הפלילי, מרגע תחילתה של החקירה הפלילית ועד לרגע הגשת כתב האישום. כל זאת, לנוחיותכם הגולשים:

מדוע המשטרה פותחת בחקירה פלילית:

למשטרה יש שתי דרכים לגלות על קיומו של אירוע פלילי. הדרך השכיחה ביותר היא באמצעות הגשת תלונה על אירוע פלילי. חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 (להלן: “חוק סדר הדין הפלילי”), קובע, שכל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה, בין אם בגין אירוע שנגרם לו (למשל: פריצה לביתו או גניבת רכבו) ובין אם בגין אירוע שנגרם לאדם אחר. למשל, פלוני יכול להגיש תלונה על כך שאלמוני תקף את פלמוני. הוראה זו קבועה בסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע, כי בעת שמוגשת תלונה – המשטרה צריכה לפתוח בחקירה פלילית. הדרך השניה שבמסגרתה יכולה המשטרה לגלות על התרחשות אירוע פלילי, היא “בכל אמצעי אחר”. דהיינו, סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, שבמידה ולמשטרה נודע על חשש לעבירה פלילית, עליה לפתוח בחקירה (לדוגמא, המשטרה יכולה לגלות על התרחשות אירוע פלילי דרך התקשורת).

פעולות חקירה נפוצות במסגרת חקירת עבירה פלילית:

חקירה פלילית מורכבת מנדבכים רבים. חשוב לזכור, כי תכלית החקירה היא: לאתר חשוד או חשודים בביצוע עבירה ולהביאם לדין. כדי לממש את תכלית החקירה, למשטרה יש סמכויות רבות, המאפשרות לה לבצע פעולות שונות, שמוגדרות בתור פעולות חקירה. בכל חקירה פלילית ישנן פעולות שכיחות שהמשטרה מבצעת. ישנן גם פעולות חריגות יותר, שנעשות בהתאם לעבירה הנחקרת. להלן, נציג מספר פעולות חקירה, חלקן מוכרות יותר וחלקן מוכרות פחות, המתבצעות במסגרת חקירה של עבירה פלילית, כדלקמן:

בדיקה וחקירה בזירת האירוע: אחת הפעולות החשובות ביותר בכל חקירה פלילית, היא בדיקת זירת האירוע בה התרחשה העבירה הפלילית. לדוגמא, כאשר התרחשה קטטה, ביקור בזירת האירוע יסייע לשוטרים לאתר עדים שראו את מה שהתרחש וכן עשוי לסייע באיתור מצלמות. כאשר המשטרה חוקרת אירוע מוות, אזי מתחייבת בדיקה בזירת האירוע, משום שבזירת האירוע ניתן לאתר כתמי דם, טביעות אצבע, דגימות דנ”א ועוד, אשר כולם יכולים להביא לאיתור של חשוד, בשלב מאוחר יותר. לכן, ביקור ובדיקה בזירת האירוע הפלילי הן פעולות חקירה שכיחות, המתבצעות ברוב החקירות הפליליות.

איתור ונטילת ראיות מדעיות: דגימת דנ”א, נטילת טביעות אצבע וכו’, הם חלק ממגוון שלם הנקרא “ראיות מדעיות”. במסגרת חקירה פלילית, איתור ראיות מדעיות מחשודים ומזירת האירוע, הוא פעולת חקירה שכיחה מאוד. באמצעות טביעות אצבע ודגימות דנ”א אפשר לאתר חשודים פוטנציאלים. בעזרת ראיות מדעיות, אפשר לאמת חשד נגד חשודים פוטנציאלים או לשלול חשד נגד חשודים.

חקירה של חשודים: האמצעי ה”שמרני” והשכיח ביותר במסגרת חקירה פלילית, הוא תחקור של חשודים. כאשר למשטרה יש ראיות נגד חשוד מסוים, אזי היא תחקור את החשוד, לשם אימות גרסתו מול הראיות שנמצאו. לעיתים המשטרה עורכת תחקור או תשאול בתחילת החקירה הפלילית, אך לפעמים תחקור חשוד נעשה לאחר חקירה סמויה, או לאחר קבלת ראיות (למשל, לעיתים המשטרה יכולה לאתר חשוד באמצעות טביעות אצבע ורק לאחר מכן היא תחקור את החשוד, לשם אימות גרסתו מול הראייה המדעית שנמצאה). הכלל הוא, כי חקירה של חשוד, שלאחר מכן מוגש נגדו כתב אישום, היא אחת הראיות החשובות ביותר. גרסה שמוסר חשוד בחקירת המשטרה היא אחד הכלים החשובים במשפט הפלילי.

איתור וחקירה של עדים: פעולת חקירה שמרנית נוספת היא: חקירה ואיתור של עדים, אשר ראו את התרחשותו של אירוע פלילי, או שהיו עדים להתנהלות לפני האירוע או לאחריו. במסגרת חקירת משטרה, יפעלו החוקרים כדי לאתר עדי ראייה, אשר יוכלו לשפוך אור על נסיבות האירוע.

איכון טלפוני: ישנן חקירות שמצדיקות בדיקת איכון טלפוני. לדוגמא, כאשר המשטרה עורכת חקירה על היעדרות אדם מסוים. במקרה כזה, איכון של מכשיר הטלפון הנייד של אותו נעדר, עשוי להוביל לעקבותיו. איכון טלפוני יכול לעיתים להפריך גרסה של חשוד שטוען טענת “אליבי” (טענת “במקום אחר הייתי”). כמו כן, איכון טלפוני עשוי לאמת גרסה של חשוד במקרים מסוימים. לכן, איכון טלפוני מהווה פעולת חקירה הנעשית מפעם לפעם, במסגרת חקירות משטרה. איכון טלפוני נעשה באמצעות פניה לחברת התקשורת הרלוונטית.

חיפוש בטלפון הנייד ובמחשב: לא פעם, חיפוש הנערך במחשב או בטלפון נייד, עשוי להניב ראיות רבות נגד חשוד או נגד חשודים אחרים. באמצעות חיפוש בטלפון הנייד, אפשר לאתר תכתובות, מסרונים, דוא”ל ועוד. כך גם לגבי מחשב. חשוב להדגיש, כי לשם חיפוש במחשב או בטלפון נייד, יש לקבל צו מבית המשפט, או לקבל את הסכמתו של החשוד.

האזנת סתר: חוק האזנות סתר, תשל”ט-1979, קובע, כי האזנת סתר היא האזנה לשיחה ע”י אדם שאינו משתתף בשיחה באופן אקטיבי. כלומר, הקלטת שיחה עם אדם ע”י בן שיחו, אינה מהווה האזנת סתר בהתאם לחוק. מנגד, הקלטת שיחה של מספר אנשים ע”י אדם שאינו נוכח כלל במקום, מהווה האזנת סתר האסורה על פי חוק. המשטרה עושה שימוש בהאזנות סתר לעיתים תכופות, לצורך איתור חשודים או ראיות לביצוע עבירה פלילית. שימוש בהאזנות סתר, גם שכיח בחקירות סמויות שעורכת המשטרה. נעיר, כי לצורך ביצוע האזנת סתר, יש לקבל צו מבית המשפט. בהיעדר צו, אזי מדובר בראייה לא חוקית, שהמדינה לרוב לא תוכל להגיש לבית המשפט, במסגרת הליך פלילי.

חיפוש בדירת מגורים או עסק: במסגרת חקירה פלילית, המשטרה לא פעם עורכת חיפושים בבתים של חשודים או במשרדים. לצורך ביצוע חיפוש בנכס, יש לקבל צו מבית המשפט, בהתאם לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ”ט-1969 (להלן: “פקודת סדר הדין הפלילי”). לרוב, בית המשפט יורה על מתן צו, בהנחה שבנכס שבו המשטרה מעוניינת לערוך חיפוש, קיימות ראיות לביצוע עבירה. במסגרת ביצוע צו חיפוש, מוטלות על המשטרה הגבלות, כמו: חובה לערוך חיפוש בפני שני עדים, חובה לתעד את הרכוש שנתפס ועוד.

מהם הכללים החשובים ביותר המחייבים את המשטרה, במסגרת חקירה?

כאמור, למשטרה יש “ארגז כלים” מגוון, לצורך ביצוע עבודתה. היא רשאית לבצע מעצרים, האזנות סתר, ליטול טביעות אצבע ועוד. עם זאת, כדי לשמור על “איזונים ובלמים” בין כוחה הרב של המשטרה לבין זכויות האזרח וגם כדי למנוע ניצול לרעה בידי אנשי חוק, מוטלות על המשטרה הגבלות רבות במסגרת חקירה פלילית. חלקן נוגעות למשך תקופת המעצר, לסמכות המעצר ועוד. כמו כן, חלק מההגבלות מתייחס במפורש לאופן ביצועה של חקירה פלילית. בנושאים אלו, קובע חוק סדר הדין הפלילי (חקירה חשודים), תשס”ב-2002 (להלן: “חוק חקירת חשודים”), מספר כללים אשר המשטרה חייבת לקיים, במסגרת ביצועה של חקירה פלילית. להלן, נסקור את אותם כללים:

חובה לערוך חקירה בתחנת משטרה: חוק חקירת חשודים קובע, כי חקירה של חשוד תיערך רק בתחנת משטרה. כאשר חקירה מתקיימת מחוץ לתחנת המשטר וזאת בהתקיים נסיבות חריגות, אישור של קצין ממונה וכן בכפוף לכך שאכן קיימת סיבה טובה לכך, יש לתעד זאת. הסיבה להגבלה זו היא: החשש, שמא שוטרים ינצלו את סמכותם ויחקרו אדם ב”שטח”, במקום לא מתועד ואף ינקטו באלימות או באמצעים לא כשרים, שבהם לא ניתן לנקוט בתחנת המשטרה. אותו חשש, תואם את שאר הכללים שנסקור עתה.

חובה לתעד חקירה: חקירה פלילית חייבת להיות מתועדת. חקירה שנערכת בעל פה, ללא כל תיעוד, היא חקירה שאין לה כל ערך ובוודאי לא ערך ראייתי. לכן, קובע חוק חקירת חשודים, כי חקירה חייבת לכל הפחות להיות מתועדת בכתב יד ולעיתים גם בתיעוד דיגיטלי. כמו כן, על התיעוד לשקף את כל דברי החשוד באופן מדויק.

חובה לערוך חקירה בשפת החשוד: סעיף 2 לחוק חקירת חשודים, מחייב את המשטרה לערוך חקירה פלילית בשפתו של החשוד. חקירה שנערכת בשפה שאינה מובנת לחשוד, היא חקירה עקרה ללא כל ערך ראייתי. לכן, בנסיבות שבהן נחקר חשוד שלא דובר עברית, יש לחקור אותו בשפתו ולפחות לדאוג להתייצבותו של מתורגמן.

מהו עיכוב?

במסגרת חקירה פלילית, המשטרה מעכבת עדים או חשודים בביצוע עבירה ולעיתים גם מבצעת מעצרים. קודם כל, נתחיל בהסבר על המונח “עיכוב”. סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ”ו-1996 (להלן: “חוק המעצרים”), קובע, כי שוטר רשאי לעכב חשוד, במקרים אלו: כאשר לשוטר יש יסוד סביר לחשד שהמעוכב עתיד לעבור עבירה או שעבר עבירה, כאשר קיים יסוד סביר לחשד שהמעוכב עתיד לסכן את ביטחון הציבור או המדינה, או כאשר קיים צורך לזהות את המעוכב בתחנת המשטרה. כמו כן, לשוטר יש סמכות לעכב אדם לצורך חקירה במקום העיכוב. עיכוב הוא הליך קצר ממעצר, שכן מעצר שנעשה ע”י שוטר, מוגבל לתקופה של 24 שעות. עיכוב הנעשה ע”י שוטר, מוגבל ל-3 שעות, למרות שלקצין משטרה יש סמכות להאריך את העיכוב ב-3 שעות נוספות. חוק המעצרים קובע, כי יש לתת תמיד עדיפות לעיכוב. במידה ואין צורך לבצע מעצר מידי, אזי השוטר שבשטח צריך לעכב חשוד ולא בהכרח לעצור אותו. נעיר כי עיכוב, בניגוד למעצר, אינו מקנה לשוטר סמכות להשתמש בכוח.

מתי יש לשוטר סמכות לעצור אותי?

כפי שלשוטר יש סמכות לעכב חשוד, יש לו גם סמכות לבצע מעצר ללא צו של שופט, בהתאם לסעיף 23 לחוק המעצרים. חוק המעצרים קובע, כי שוטר רשאי לעצור אדם, כאשר הוא ביצע, או קיים יסוד סביר שהוא עתיד לבצע, עבירה בת מעצר (כלומר, עבירה שהעונש בגינה גבוה מ-3 חודשי מאסר), כאשר קיים יסוד סביר לחשד שהחשוד עתיד לסכן את ביטחון הציבור, כאשר קיים יסוד סביר לחשד שהחשוד לא יתייצב לחקירה בעניינו, כאשר קיים חשש שהחשוד ישפיע על עדים או ישבש הליכי חקירה, או כאשר חשוד נעצר ושוחרר בערובה ולא מילא אחר תנאיה.

פקודת סדר הדין הפלילי, מקנה לשוטר המבצע מעצר גם סמכויות נלוות. למשל: שימוש בכוח, סמכות להיכנס לדירה לצורך ביצוע מעצר, סמכות לתפוס כלי תקיפה, סמכות להיעזר בצד שלישי שהוא לא איש משטרה, סמכות לערוך חיפוש על גופו של החשוד ועוד.

כאמור, מעצר הנערך בידי שוטר, מוגבל ל-24 שעות, כאשר לאחר מכן, על המשטרה להביא את החשוד לבית המשפט לשם הארכת מעצר. לקצין משטרה יש גם סמכות לשחרר חשוד ממעצר כבר בתחנת המשטרה ואף תוך הטלת הגבלות.

מהו מעצר ימים?

כאמור, לשוטר יש סמכות לעצור חשוד ל-24 שעות. לאחר מועד זה, רק לבית המשפט יש סמכות להאריך מעצר של חשוד, לתקופה נוספת. למעצר מסוג זה קוראים “מעצר ימים”. מדובר במעצר שמוארך ע”י שופט, בשלב שעוד טרם הוגש נגד חשוד כתב אישום וגם לא ידוע, האם בסופו של דבר יוגש כתב אישום. לרוב, מעצר ימים נערך גם לצורך מיצוי חקירה פלילית. סעיף 13 לחוק המעצרים קובע, כי בית המשפט לא יורה על מעצר של חשוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום, אלא אם אכן קיים חשד סביר שאותו חשוד עבר עבירה בת מעצר ובכפוף לקיומה של אחת מעילות המעצר, שתפורטנה להלן:

1. קיים יסוד סביר לחשד לשיבוש הליכי חקירה, היעלמות, ועוד.
2. יש יסוד סביר לחשד, שמא שחרור החשוד יביא לסיכון ביטחון הציבור, המדינה, או ביטחונו של אדם אחר (למשל: המתלונן).
3. במידה ומתבצעות פעולות חקירה, שבית המשפט השתכנע כי על מנת לקיימן, על החשוד לשהות מאחורי סורג ובריח.

הכלל בהתאם לחוק המעצרים, הוא: בית המשפט תמיד חייב לבחון חלופת מעצר. זהו הכלל לא רק במעצר ימים, אלא גם כאשר מוגשת בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים. דהיינו, במסגרת מעצר ימים, על בית המשפט לבחון, האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר לשם מיצוי החקירה, הפחתת החשד לשיבוש חקירה או פגיעה בביטחון הציבור. במידה ולא ניתן להסתפק בחלופה, אזי יורה בית המשפט על מעצר החשוד.

יודגש, כי מעצר ימים מוגבל בזמן. לבית המשפט יש סמכות להורות על הארכת מעצר לתקופה שלא תעלה על 15 ימים רצופים וסך הכל לתקופה שלא תעלה על 30 ימים. רק במקרים חריגים ובכפוף לקבלת אישור מהיועץ המשפטי לממשלה, ניתן להאריך מעצר ימים לתקופה העולה על 30 ימים, אך שימוש בסמכות זו הוא חריג מאוד.

מהו מעצר עד תום ההליכים?

עד כה, דנו במעצר הנעשה ע”י שוטר וכן מעצר ימים המוארך ע”י בית המשפט, הרלוונטיים לשלב החקירה. דהיינו: עד הרגע שבו הוגש כתב אישום. ברגע שמוגש כתב אישום (כלומר, לאחר שכבר הסתיימה החקירה הפלילית והצטברו די ראיות להגשת כתב אישום נגד חשוד), ניתן להגיש לבית המשפט שדן בתיק הפלילי נגד החשוד, בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

סעיף 21 לחוק המעצרים קובע, כי מרגע הגשת כתב אישום נגד חשוד ולאחר שהתקבלה בקשה בהתאם, רשאי בית המשפט להאריך את מעצרו של נאשם, אם ישנן ראיות לכאורה נגד הנאשם, שביצע עבירה פלילית וכן אם התקיימה אחת מהחלופות הבאות:

1. קיומו של יסוד סביר לחשד לשיבוש הליכי משפט.
2. יסוד סביר לחשד לפגיעה בביטחון הציבור, ביטחונו של אדם או ביטחון המדינה (כאשר מוגש נגד חשוד כתב אישום בעבירות אלימות קשות, רצח ועבירות ביטחון).
3. כאשר חשוד לא עמד בתנאי ערובה שהוטלו עליו. בדומה למעצר ימים, גם במסגרת החלטה לעניין מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, על בית המשפט לבחון, האם קיימת אפשרות לשחרר את החשוד בתנאים מגבילים.

מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים, כשמו כן הוא, עד לסיום המשפט הפלילי בעניינו של החשוד, או עד חלוף 9 חודשים, לפי המוקדם. במידה וחלפו תשעה חודשים וטרם הסתיים ההליך הפלילי, אזי על המדינה להגיש בקשה לבית המשפט העליון, להאריך את מעצר החשוד. לאחרון יש סמכות להאריך את מעצרו ב-3 חודשים או בחצי שנה, במידה ומדובר במשפט בו מואשמים נאשמים רבים.

מתי מותר למשטרה לערוך חיפוש בבית?

כאמור, בין סמכויות המשטרה במהלך חקירה פלילית, ישנה גם סמכות לערוך חיפוש בדירת מגורים. עם זאת, סעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי קובע, כי לשם עריכת חיפוש בבית, יש צורך בקבלת צו משופט וזאת בהתקיים יסוד סביר לחשד, כי בבית יש ראיות לביצוע עבירה בעתיד או בעבר. כמו כן, במהלך חיפוש בדירה, על המשטרה לערוך את החיפוש בנוכחות שני עדים ותוך עריכת דו”ח חיפוש. בדירת מגורים בה עשויה המשטרה לערוך חיפוש, נמצאים בדרך כלל מחשבים – אך לשם עריכת חיפוש במחשב, יש צורך בקבלת צו ספציפי, בהתאם להוראת סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי. מה גם שחיפוש במחשב, יכול להיערך רק ע”י בעל מקצוע מיוחד.

ישנם מקרים שבהם למשטרה מותר לערוך חיפוש בבית גם בהיעדר צו מעצר וזאת בהתקיים התנאים הבאים:

1. כאשר דייר בבית מבקש את עזרת המשטרה.
2. כאשר לשוטר יש יסוד סביר לחשד, שמא בבית מסוים מתבצעת עבירה מסוג פשע.
3. כאשר המשטרה נקראת לדירה, בחשד לביצוע עבירה.
4. כאשר המשטרה מבקשת לאתר חשוד, שאחריו יש מרדף.

מה הדין, כאשר מסתיימת חקירה פלילית?

עם סיום החקירה הפלילית, המשטרה מעבירה את חומר החקירה ואת הראיות שהצטברו נגד חשוד, לתביעה המשטרתית או לפרקליטות (בהתאם לסוג העבירה). ישנן עבירות חמורות, אשר כבר בשלב החקירה, מתלווה לחקירה פרקליט ממונה, העוקב אחר הנעשה. לאחר העברת חומרי החקירה לידי הגוף התובע, רשאי הפרקליט להורות על החזרת התיק למשטרה לשם השלמת חקירה, או לחלופין להורות על סגירת התיק. במידה וישנן ראיות לכאורה, המקימות יסוד סביר להרשעה בסיום ההליך הפלילי וכן בהתקיים עניין ציבורי, יורו הפרקליט או התובע על הגשת כתב אישום.

סיכום:

חקירות ומעצרים הם למעשה שני מונחים משלימים. מעצר הוא נגזרת של חקירה פלילית. חקירה פלילית מחייבת עריכת מעצר של חשוד או חשודים בביצוע עבירה, אם לצורך חקירה ואם לביטחון הציבור. תכליתה של החקירה המשטרתית: לאתר את החשוד או החשודים בביצוע עבירה. לשם כך, יש למשטרה מגוון רחב מאוד של סמכויות, בהן היא יכולה להשתמש בהתאם להוראות החוק. כדי למנוע ניצול לרעה של עוצמת המשטרה וכדי לפקח על עבודתה, כדאי להיעזר בשירותיו של עורך דין פלילי מיומן ובעל ניסיון, במידה ונעצרתם בחשד לעבירה או לצורך חקירה.

מה כדאי לדעת על חקירות ומעצרים?, 5.0 out of 5 based on 6 ratings