דיני הצוואות והירושות מעלים שאלות משפטיות רבות. מדובר בתחום המסקרן לא מעט אזרחים מן השורה. לכן בחרנו לסקור את עיקרי הסוגיות הנוגעות לדיני הירושה והצוואה במדינת ישראל וכל זאת לנוחיות הגולשים והגולשות.

במאמר שלהלן נסביר מהי צוואה, מהי ירושה על פי דין, כיצד מממשים צוואה, כיצד ניתן להתנגד לקיום צוואה ועוד – כדלקמן:

מה הדין המסדיר את דיני הירושות והצוואות במדינת ישראל?

בניגוד להליכים משפטיים מסוגים שונים, אין אדם שלא נתקל במישרין או בעקיפין בתחום הירושות והצוואות. זאת מהסיבה הפשוטה, שלכל אדם יש קרוב או קרובת משפחה שנפטרו והותירו “עיזבון” לאחר מותם. חלוקת עיזבון לאחר מותו של אדם צריכה להיעשות בהתאם להוראות הדין, כאשר הדין המסדיר את תחום הירושות והצוואות במדינת ישראל, הוא חוק הנקרא “חוק הירושה, התשכ”ה-1965”.

חוק הירושה קובע, מי רשאי לרשת אדם, מי אינו רשאי לרשם אדם, מהי ירושה על פי חוק (כלומר, כאשר אדם לא עורך בחייו צוואה), כיצד עורכים צוואה וכיצד עותרים לקבלת צו ירושה או צו קיום צוואה. כמו כן, חוק הירושה קובע, כיצד ניתן להתנגד למתן צווים. חוק הירושה עוסק גם בשאלות אלו: מה הדין כאשר צוואה אינה ערוכה כדין, מהי צוואה הדדית, מה הסמכויות של רשם הירושה ושל בית המשפט לענייני משפחה, מהן סמכויותיו של מנהל עיזבון ועוד נושאים רבים.

מהי ירושה?

סעיף 1 לחוק הירושה קובע, כי כאשר אדם נפטר, עיזבונו עובר ליורשיו. עיזבון הוא מונח המתאר את “מסת הרכוש” של האדם שנפטר, אותו יש להוריש לאנשים שיהיו זכאים ליהנות מכל הרכוש לאחר מותו של אדם. כלומר, אם אדם נפטר ובמותו הותיר אחריו דירת מגורים ושני רכבים, הרי שהעיזבון הוא כל הרכוש שהותיר המנוח, דהיינו: דירת המגורים ושני הרכבים.

סעיף 2 לחוק הירושה גם קובע, כי יורשים יכולים להיות אנשים אשר יורשים את המנוח על פי דין (כפי שנסביר בהמשך), או בהתאם להוראות צוואה שנערכה ע”י מנוח בחייו.

מי רשאי לרשת?

כפי שתיארנו עד כה, יורשים הם אנשים הנהנים מפירות הירושה, בין אם בהתאם לצוואה ובין אם בהתאם לירושה בהתאם לחוק הירושה. עם זאת, נשאלת השאלה: מי “רשאי לרשת”? התשובה לשאלה זו מופיעה בסעיף 3 לחוק הירושה. סעיף זה קובע, כי כל אדם שעודנו בחיים רשאי לרשת את המנוח. גם אדם אשר נולד בתוך 300 ימים מיום מותו של המנוח, יהיה רשאי לרשת אותו. תכליתה של הוראה זו, היא לתת לצאצא של המנוח שטרם זכה להכירו בחייו, ליהנות מפירות עיזבונו. נציין, כי גם תאגיד כשיר ליהנות מעיזבון, בכפוף למספר תנאים שלא נרחיב עליהם במאמר זה.

באילו נסיבות ניתן לפסול אדם מלרשת?

ניקח סיטואציה לדוגמא: בת אשר רוצחת את אביה על מנת ליהנות מפירות עיזבונו לאחר מותו. האם בסיטואציה כזו, בהנחה והוכח מעבר לכל ספק שהבת אכן רצחה את אביה כדי ליהנות מפירות העיזבון, תוכל הבת לרשת את אביה? נראה כי מבחינה מוסרית, אין הדעת יכולה לסבול סיטואציה כזו.

גם חוק הירושה מונע מסיטואציה כזו מלהתרחש. סעיף 5 לחוק הירושה מונה מספר מקרים שבהם יהיה יורש פסול מלרשת אדם אחר (כל אדם). בין הסיטואציות: נסיבות שבהן היורש גרם או ניסה לגרום למותו של המוריש, על מנת ליהנות מפירות הירושה. כמו כן, אדם אשר הורשע בכך שהעלים, השמיד או זייף צוואה של המוריש, לא יהיה כשיר לרשת מוריש.

נציין, כי סעיף 5 לחוק הירושה קובע, כי בנסיבות שבהן אדם ניסה לגרום למותו של המוריש כדי ליהנות מפירות העיזבון, אך המוריש מחל לו על ניסיונו בכתב, אזי היורש יהיה כשיר לרשת אותו, למרות ההוראה הכללית הקבועה בסעיף המתואר.

מהי ירושה על פי דין?

בהמשך המאמר נרחיב את היריעה לגבי צוואה, עריכת צוואה וכו’. אך לפני שנדון בצוואות לגופן, יש להסביר מהי ברירת המחדל בהתאם לחוק הירושה. כלומר, אדם אשר עורך צוואה, למעשה מורה מה ייעשה בעיזבונו לאחר מותו. אך מה הדין במקרה שבו אדם נפטר מבלי להותיר צוואה? למי יחולק עיזבונו בנסיבות כאלו?

על שאלה זו, משיב סעיף 10 לחוק הירושה, בקבעו שני סוגים של יורשים, אשר מוגדרים בתור “יורשים על פי דין”. כלומר: סעיף 10 לחוק הירושה קובע, כי אדם אשר נפטר ולא הותיר צוואה לפני למותו, יירשו את רכושו מי שהיה או הייתה בן או בת זוגו לפני מותו וכן ילדיו, באופן שווה. במקביל, חוק הירושה גם קובע, כי בן או בת זוגו של המנוח בחייו, יירשו את כל הרכוש שהוגדר בתור רכוש משותף של המנוח ובת זוגו בחייהם, לרבות רכבם הפרטי. אך רכוש שאינו מוגדר בתור רכוש משותף, יחולק בין בת זוגו של המנוח לבין ילדיו באופן שווה. נעיר, כי במידה ואדם נפטר בהיותו ערירי, אזי מדינת ישראל יורשת את עזבונו.

כיצד לממש ירושה על פי דין?

במידה ואדם נפטר ללא צוואה, אזי על יורשיו על פי דין לפנות לרשם הירושה בבקשה לקבלת צו ירושה. לאחר קבלת צו ירושה, יהיה ניתן לממש את הירושה, כלומר: למכור את רכושו, להעביר בעלות ברכביו וכו’. לצורך קבלת צו ירושה, יש כאמור לפנות לרשם הירושה ולפרסם את דבר בקשת צו הירושה בעיתונות. פרסום דבר הגשת הבקשה, נועד לאפשר לצדדים שלישיים להביע את התנגדותם לירושה. כלומר, יכולה להתקיים סיטואציה שבה אדם כלשהוא יתנגד למתן הירושה ליורשיו של המנוח מטעמים מסוימים, כמו היעדר זכאות, זכויות בנכסים שהם לכאורה חלק מהעיזבון ועוד.

במידה והוגשה התנגדות למתן צו הירושה, יועבר הדיון בהתנגדות לבית המשפט לענייני משפחה. במידה ולא הוגשה התנגדות, אזי לאחר פרק זמן יינתן צו ירושה ע”י הרשם. מרגע מתן צו הירושה, ניתן לממש את נכסי העיזבון.

אגב, הדין לגבי מתן צו קיום צוואה (כפי שנסביר בהמשך), דומה לדין הנוגע למימוש ירושה על פי דין.

מהי צוואה?

צוואה היא מסמך משפטי הנערך ע”י אדם עוד בחייו, שמטרתו “לצוות” בכתב מה ייעשה ברכושו של עורך הצוואה, עם מותו. במסגרת צוואה, אדם יכול להוריש את רכושו לכל אדם (או חברה מסחרית) שיחפוץ. בהיעדר צוואה, קיימת ברירת מחדל חוקית, לפיה עיזבון המנוח מורש לילדיו ובן או בת זוגו. כלומר, צוואה הינה מסמך שתכליתו לממש את רצונו של המצווה. עליה להיערך בהתאם לקווים המנחים והמחייבים הקבועים בחוק הירושה.

כיצד עורכים צוואה?

צוואה יכולה להיערך במספר דרכים, בהתאם לסעיף 18 לחוק הירושה. צוואה יכולה להיערך בכתב יד, היא יכולה להיערך בפני עדים, בפני רשות (דהיינו: בית משפט לענייני משפחה, בית דין דתי ורשם הירושה) וכן גם בעל פה (בנסיבות מסוימות וחריגות). נעיר, כי צוואה הנערכת על פי חוק, עורכה רשאי לשנותה בכל עת שיחפוץ, שכן בנסיבות מסוימות אנשים לעיתים משנים את צוואתם. נעיר, כי צוואה יכולה להיכתב אך ורק ע”י המצווה ולא ע”י צד שלישי. כלומר, צוואה שנערכת בשם אדם אחר, אינה צוואה ואין לה כל נפקות חוקית.

צוואה הנערכת בכתב יד: צוואה הנערכת בכתב יד היא הצוואה הנפוצה ביותר וגם הפשוטה והקלה ביותר. מדובר בצוואה הנערכת באופן אישי ע”י המנוח, בכתב ידו, הכוללת את חתימתו ואת תאריך עריכתה. דומה כי צוואה בכתב היא גם הצוואה הפשוטה יותר, אשר מגלמת בצורה מיטבית את האוטונומיה ואת רצונו של המצווה.

צוואה הנערכת בפני עדים: צוואה הנערכת בפני עדים זהה כמעט לחלוטין לאופן שבו יש לערוך צוואה בכתב. עם זאת, קיימים שינויים מסוימים. בדומה לצוואה בכתב, גם צוואה הנערכת בפני עדים צריכה להיערך בכתב. עליה לשאת את תאריך עריכתה וכן את חתימת עורך הצוואה. עם זאת, בניגוד לצוואה בכתב, צוואה בפני עדים כוללת גם פרטים של שני עדים, אשר היו עדים לעריכת הצוואה. חתימת העדים על הצוואה היא ראיה לכך שהצוואה נערכה בפניהם כדין והיא אכן מגלמת ומממשת את רצונו של המצווה.

צוואה הנערכת בעל פה: צוואה הנערכת בעל פה היא הצוואה המורכבת והבעייתית ביותר. ככלל, לא ניתן לערוך צוואה בעל פה בנסיבות “רגילות”. צוואה בעל פה היא בעצם “צוואת שכיב מרע”. דהיינו: היא יכולה להיערך רק כאשר המצווה גוסס או מאמין שהוא גוסס ועתיד לסיים את חייו בתקופה הקרובה. תנאי זה הוא התנאי הבסיסי לעריכתה של צוואה בעל פה. אדם בריא שאין לו כל מניעה לערוך צוואה בכתב או בפני עדים (או בפני רשות, כפי שנסביר בהמשך), לא יוכל לערוך צוואה בעל פה.

כדי לערוך צוואה בעל פה, על המצווה לצוות בעל פה בפני שני עדים. במהלך מסירת הצוואה, על העדים לתעד את דבריו בזיכרון דברים בכתב. עם סיום מסירת הצוואה בעל פה, על העדים שערכו את זיכרון הדברים לפנות בהקדם ככל הניתן לרשם הירושה ולמסור לו את זיכרון הדברים. במידה ונערכה צוואה בעל פה בהתאם להוראות החוק, אזי תוכר הצוואה כצוואה שנערכה כדין.

עם זאת, היות וצוואה בעל פה היא צוואת “שכיב מרע”, אזי במידה ומוסר הצוואה לא נפטר בתוך כחודש ימים מיום מסירת צוואתו בעל פה, אזי קובע חוק הירושה כי צוואה בנסיבות כאלו (אשר ניתנה בעל פה) תבוטל.

צוואה הנערכת בפני רשות: סעיף 22 לחוק הירושה קובע, כי צוואה יכולה להיערך בפני רשות ציבורית, דהיינו: בית המשפט לענייני משפחה, בית דין דתי (רבני, מוסלמי או נוצרי), או רשם הירושה. כלומר, אדם רשאי להקריא את צוואתו לפרוטוקול. מסירת הצוואה בדרך זו, תהווה “צוואה שנערכה כדין”.

אילו עניינים עיקריים חשוב לדעת על צוואות?

עד כה הסברנו כיצד ניתן לערוך צוואה. עתה נבקש להעיר את תשומת ליבו של הקורא למספר עניינים נוספים, שחשוב ליישם במסגרת עריכת צוואה, כדי שהצוואה שתיערך תוכל להיות מיושמת על פי הוראות חוק הירושה:

צוואה ניתן לשנות: סעיף 27 לחוק הירושה קובע, כי צוואה נכתבת רק ע”י המצווה. אך הוראה זו גם קובעת, כי אדם המעניק התחייבות בעל פה לגבי שינוי צוואה, לא תהיה לאותה התחייבות כל תוקף חוקי. דהיינו, אדם אינו יכול להבטיח שישנה את הצוואה, שכן הצד השלישי שלו הובטח השינוי, לא יוכל להסתמך על כך. שינוי של צוואה יכול להיערך רק בכתב ורק ע”י המצווה עצמו.

כמו כן, חוק הירושה קובע, כי הוראה כתובה בצוואה שמשמעותה “אי אפשרות לשנותה”, היא הוראה שבטלה מאליה. כלומר, אדם העורך צוואה בכתב ובמסגרת הצוואה מציין סעיף שבו הוא קובע כי לא ניתן יהיה לעולם לשנות את הצוואה, הרי שלהוראה כזו לא יהיה כל תוקף משפטי. כאמור, צוואה היא מסמך שנועד לממש את האוטונומיה האישית של עורכה, כל עוד הוא בחיים. לכן, שלילת האוטונומיה הזו סותרת את תכליתן של דיני הצוואות במדינת ישראל.

צוואה יכולה להיערך רק ע”י המצווה: צוואה, כאמור, מהווה מימוש אוטונומיה אישית. לכן, סעיף 28 בחוק הירושה קובע, כי רק המצווה רשאי לערוך צוואה. כל צוואה שנערכת ע”י אדם אחר בשמו של אדם אחר, היא צוואה שאין לה כל תוקף חוקי.

צוואה יכולה להיכתב ע”י קטין וכן גם ע”י פסול דין, למעט בנסיבות שבהן פסול הדין או הקטין לא היו מודעים להשלכות הצוואה שכתבו. דהיינו, אם מוכח שעורך הצוואה היה פסול דין אך לא ידע את משמעותה של הצוואה שערך ואת ההשלכות הנלוות לה, אזי הצוואה תהיה פסולה ממימוש.

מה ניתן לעשות כאשר מתגלים פגמים בצוואה?

כמו בכל מסמך ובמיוחד במסמכים משפטיים, תמיד עלולות לעלות טענות או להתגלות פגמים. הוא הדין גם לגבי צוואות. אך בניגוד למסמכים משפטיים אחרים, כאשר אנו עוסקים בצוואה, לצערנו אין אפשרות להיעזר בעורך המסמך כדי שיוכל לבאר את הקשיים או את העמימות.

על כן נשאלת השאלה, מה קורה כאשר מתגלה פגם בצוואה, כמו למשל: טעות סופר, עמימות, וכיו”ב. ככלל, לא תמיד קיים צורך לבטל צוואה בכללותה, משום שבדרך פרשנית ניתן להתחקות אחר כוונת מחבר הצוואה וכן לעיתים ניתן ליישב סתירות בהתאם לנסיבות האופפות את מתן הצוואה ואת מרקם חייו של המצווה. מצד שני, לצערנו ישנן סיטואציות שבהן עשויה להיווצר עמימות קשה בצוואה, עד שלא ניתן להתחקות אחר כוונתו האמתית של עורך הצוואה.

לכן, קובע חוק הירושה בסעיף 25, כי לבית המשפט לענייני משפחה קיימת סמכות להורות על ביטול צוואה, למרות שפעולה של ביטול הצוואה בכללותה היא הפעולה הקלה, אך לא תמיד מוצדקת. לחלופין, לבית המשפט לענייני משפחה קיימת גם סמכות להורות על ביטול חלקי של צוואה או קיום הצוואה בהתאם לתנאים שייקבעו ע”י בית המשפט. חשוב מאוד לציין, כי אומנם לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות “להשלים” צוואה בדרך פרשנית, אך בית המשפט לא יורה על פרשנות של צוואה במקרים שצוואה מראש לא נערכה כדין (למשל: צוואה בכתב שלא נחתמה או לא נשאה תאריך). כאשר צוואה נערכה כדין, יכול בית המשפט להשלימה במקרים שבהם מתגלה בה פגם.

כיצד ניתן לממש צוואה?

כאמור, מימוש של צוואה דומה מאוד למימוש של ירושה על פי דין. כדי שניתן יהיה לממש צוואה, יש לפנות לרשם הירושה בבקשה הנקראת “בקשה למתן צו קיום צוואה”. בדומה לבקשה למתן צו ירושה, יש לפרסם ברבים את דבר הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואה. לאחר מכן יש להמתין זמן מה כדי לאפשר לצדדים שלישיים להביע התנגדות לבקשה, במידה וקיימת. במידה והוגשה התנגדות, הדיון בהתנגדות למתן צו קיום הצוואה יועבר לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה. במידה ולא הוגשה התנגדות, אזי יורה רשם הירושה על צו קיום צוואה. מרגע מתן הצו, בדומה למתן צו ירושה ניתן יהיה לממש את הצוואה כדין.

אילו טענות ניתן לטעון, במסגרת התנגדות לקיום צוואה?

לא פעם מוגשות התנגדות למתן צו לקיום צוואה וגם למתן צו ירושה. לעיתים מדובר בהתנגדות סרק של קרוב משפחה מאוכזב. לעיתים עולות התנגדויות מהותיות, שמביאות ובצדק לביטול הצוואה. להלן עילות שכיחות שניתן להשתמש בהן במסגרת הגשת התנגדות למתן צו קיום צוואה:

כפייה או אונס: אדם העורך צוואה שלא מרצונו אלא נכפה עליו לעשות כן, הרי שצוואתו אינה צוואה כדין, משום שהיא לא מהווה ראיה למימוש האוטונומיה האישית שלו. לכן, במידה וניתן להוכיח שצוואה נכתבה באונס או בכפייה, הרי שניתן יהיה לבטל את הצוואה. עם זאת, אדם אשר ערך צוואה לכאורה תחת “כפיה או אונס”, מצופה ממנו לבטל מידית את הצוואה מרגע חלוף הסכנה. זו גם ההנחה העומדת בבסיס חוק הירושה, בנקודה זו.

נעיר, כי בהתאם לחוק הירושה, אדם אשר לא ביטל את הוראות הצוואה תוך שנה מעריכתה, אזי לא יראו באותה צוואה בתור צוואה שנערכה באונס או בכפייה.

צוואה לא חוקית: צוואה הסותרת את החוק, היא צוואה שבטלה מאליה. כך קובע סעיף 34 לחוק הירושה. כלומר, צוואה שמצווה על ביצוע פעולה שמנוגדת לחוק או פעולה שאינה חוקית בבסיסה, היא צוואה שאין לה כל תוקף משפטי.

ירושה שלא בבעלות המצווה: טענה שכיחה במסגרת התנגדויות לקיום צוואה, היא: כאשר אדם מוריש בצוואתו רכוש שלא שייך לו, אלא שייך לצד שלישי. למשל פלוני עשוי לטעון, כי אלמוני המנוח הוריש לקרוביו נכס שכלל לא שייך לו, אלא הושאל לו ע”י אותו פלוני. כך שנסיבות כאלו, שבהן אדם מוריש רכוש לא שלו, הן נסיבות שניתן בגינן להתנגד לקיום הצוואה.

לסיכום:

דיני הירושות והצוואות מעלים שאלות מסקרנות מחד ומטרידות מאידך אנשים רבים מן היישוב. כאמור, אין אדם שלא נתקל בחייו בענייני ירושות וצוואות ומכאן חשיבות הנושא. במאמר זה ביקשנו להציג את חשיבות הנושא ולהציג סקירה רחבה ככל הניתן על תחום הירושות והצוואות.

הסברנו את ההבדל בין ירושה על פי דין לבין ירושה על פי צוואה. הסברנו מי רשאי לרשת ומהי ירושה. כמו כן, הסברנו כיצד ניתן לערוך צוואה כדין וכיצד ניתן לממש צוואה וירושה. את המאמר נבקש לסיים בהמלצה: לפנות לעורך דין מיומן בתחום דיני המשפחה, במידה שאתם מבקשים לערוך צוואה או לטפל בירושה. סיוע של עורך דין משפחה מיומן בתחום, לא יסולא בפז.

צוואות וירושות, 5.0 out of 5 based on 5 ratings