משמורת והסדרי ראיה

הליך גירושין כולל מספר נושאים מהותיים, שיש להסדיר לשם פרידה סופית בין בני הזוג. נושא אחד מבין אותם נושאים, נוגע לגירושין לגופם (אלו נערכים, ככלל, בפני בית הדין הרבני או בפני כל בית דין דתי, בהתאם לדתם של בני הזוג). הנושא השני, נוגע בסוגיית הרכוש המשותף של בני הזוג. במהלך חיי הנישואין, טבעי שבני הזוג יצברו רכוש משותף. אי לכך, בעת גירושין עולה השאלה: כיצד יחולק הרכוש המשותף. עוד נושא שיש להסדיר בעת גירושין, הוא נושא מזונות הילדים. כלומר, מה יהיה גובה דמי המזונות שיוטלו על האב, מכוח הדין הדתי–אישי שחל עליו.

עם זאת, בעת גירושין, נראה כי הנושא החשוב ביותר שבני הזוג יצטרכו להסדיר, הוא נושא המשמורת והסדרי הראיה. הסיבה לכך די ברורה: ילדינו הם הדבר החשוב ביותר שיש לנו וגם בעת גירושין, תפקידנו לדאוג לצרכיהם ולמנוע מהם מחסור. לכן, במאמר שלהלן, נעסוק בענייני משמורת ילדים והסדרי ראיה.

ככלל, ענייני משמורת מתחלקים לשלושה רבדים: האחד הוא משמורת בלעדית שבדרך כלל מוטלת על הורה אחד (לרוב – על האמא). הרובד השני הוא הסדרי הראיה, כלומר – ימים קבועים שבהם ההורה הלא משמורן, זוכה לבלות עם ילדיו ולדאוג לצרכיהם. רובד שני לענייני משמורת, הוא משמורת משותפת. כלומר, משמורת שווה בין ההורים, בכל הנוגע לזמני השהייה והטיפול בילדים. במסגרתה של משמורת משותפת, קיים לכאורה שוויון במזונות (מדין צדקה, כפי שנסביר בהמשך) בין ההורים.

סדר המאמר יהיה כדלקמן: בתחילה נסביר מהי משמורת ילדים וכן נתייחס למספר מונחים חשובים בתחום זה. נסביר מהם הסדרי ראיה, כיצד ניתן להעביר משמורת וכן מהי חזקת הגיל הרך. לאחר כל אלו, נסביר מהי משמורת משותפת ומה הדין באשר למשמורת משותפת מזונות, בהתחשב בפסיקה חדשנית שניתנה על ידי בית המשפט העליון לאחרונה.

עוד לפני שנתחיל, נבקש להעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך יש לפנות למשרדנו ולתאם פגישת ייעוץ.

משמורת ילדים – הסבר כללי

המושג משמורת ילדים הוא כינוי לזכות שמוענקת להורה או להורים, לשמש בתור אחראים על הגידול השוטף של ילדיהם. מדובר בזכות טבעית המוקנית לשני ההורים, לשמש בתור האחראים על הגידול של ילדיהם. כאשר בני זוג, הורים, חיים יחדיו תחת אותה קורת גג, הרי ששניהם אמונים על הגידול של ילדיהם, בכל הנוגע לכל ההיבטים הרלוונטיים, החל מהחינוך ועד לכלכלה.

למעשה, הזכות שהיא גם החובה המוטלת על ההורים, היא זכות חוקית, שנקראת בלשון אחרת – אפוטרופסות. דהיינו, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם. כך קובע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב – 1962 (להלן: “חוק הכשרות המשפטית”). כאמור, חוק זה קובע כי הורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם. במקביל, החוק קובע כי על ההורים מוטלת חובה לדאוג לצרכי ילדיהם, כלומר – עליהם לדאוג לחינוכו של הקטין ולמנוע ממנו כל מחסור סביר. כך קובע סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית, אשר מגדיר כי אפוטרופסות כוללת – “את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו”. עם זאת, בעת גירושין, סוגיית משמורת הילדים ולמעשה הזכות לשמש בתור אפוטרופוס קבוע על הילדים, היא זו אשר מעוררת מחלוקת בין ההורים בדרך כלל. ההורים, ברוב המקרים, מעוניינים לשמש בתור הורים משמורנים, כלומר – אחראים באופן שוטף על גידול הילד. לכן, בעת גירושין, יש להכריע מי ישמש בתור הורה משמורן.

מכאן, בעת גירושין, בהיעדר הסכמה בין בני הזוג, עולה השאלה – כיצד תיקבע שאלת המשמורת. התשובה היא כזו – במסגרת גירושין, אפשר לרוב להסדיר את המשמורת בשתי דרכים: האחת היא באמצעות קביעת משמורת בלעדית שמוטלת על אחד ההורים. השנייה היא באמצעות קיומה של משמורת משותפת, כלומר – משמורת שתהיה שווה מבחינת זמני השהות של ההורים עם ילדיהם. עיקרון חשוב בתחום המשמורת, הוא עיקרון טובת הילד. כלומר, במידה ואין בין ההורים הסכמה באשר לטיב וסוג המשמורת, אזי בית המשפט הוא אשר יכריע בעניין המשמורת, בהתאם לטובת הילד, דהיינו – היכן שלילד יהיה טוב ונכון יותר באשר לאופן הגידול שלו, שם תוטל המשמורת. כך תיאר נאמנה בית המשפט העליון, באשר לטובת הילד וחובת בית המשפט בנושא: “כאשר ההורים מסוכסכים ונדרשת הכרעה בין גישותיהם הסותרות, תתערב המדינה, דרך מערכת בתי-המשפט. במצב זה בית-המשפט יאזן בין זכויות הילד וזכויות ההורים. וכשמדובר בזכויות הנובעות מיחסי ההורות, יתכן כי בית-המשפט ימצא שעליו לאזן בין הנזק שעלול להיגרם לילד כתוצאה מיצירת פער בין אורח חייו שלו ושל הורהו או הוריו, לבין הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מטלטולים רבים מדי. ההכרעה תמיד נסמכת על טובת הילד או על זכויותיו. לכן, אף באחד מן המקרים אין בית-המשפט מכריע על-סמך סגולותיה של דת זו או אחרת, או על-פי עמדתו כלפי אורח חיים זה או אחר. שיקולים אלו הדריכו אותנו בהענקת המשמורת הרוחנית לאב” (ע”א 2266/93 פלונים נ’ אלמוני, פ”ד מט(1), 221, 262-261 (1995)). כלומר, משמורת הילדים מוכרעת בהתאם לעיקרון טובת הילד. בית המשפט יבחן היכן היא תתממש בצורה מיטבית ועל סמך הנחה זו יכריע.

הסדרי ראיה:

כאמור, משמורת יכולה להיות משמורת בלעדית שמוענקת להורה אחד, כאשר ההורה השני ייהנה מהסדרי ראיה. אך מהם הסדרי ראיה? נסביר – הסדר ראיה נקבע בהסכמה בין ההורים או על ידי בית המשפט ולפיו, ההורה הלא משמורן ייהנה מגידול ילדיו ומשהייה עימם, בזמנים קבועים במהלך השבוע. בנקודה זו נעיר כי הסדרי ראיה מקובלים מתקיימים פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. המשמעות של הסדר הראיה, היא כי ההורה המשמורן אמון על הטיפול השוטף בילדיו בכל זמן נקוב ובמקביל ההורה הלא משמורן אמון על הטיפול השוטף בילדיו במסגרת הסדרי הראיה. עם זאת, חשוב לנו להבהיר כי אנו נוקטים במונח “טיפול שוטף”. כלומר, עצם העובדה שקיים הסדר ראיה מצד אחד ומשמורת מצד שני להורה השני, אינה גורעת מהחבות של שני ההורים לטפל בילדיהם וליטול אחריות במקרים חריגים. בהתאמה, נשאלת שאלה נוספת והיא –מה הדין במקרה של הורה שלא מקיים את הסדרי הראיה?

למעשה, הסדר ראיה הוא בבחינת הסכם או פסק דין. דהיינו, אם מדובר בהסכם בין ההורים, הרי שהסכם יש לכבד. מנגד, במידה ומדובר בהכרעה של בית המשפט, הרי שמדובר בפסק דין שיש לקיים. אך מה הדין במקרה של הורה שלא מקיים את הסדרי הראיה? התשובה היא כדלקמן – במקרה של הפרת הסדרי ראיה, אפשר לפעול בשתי דרכים. הדרך האחת, היא לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להטלת סנקציות כספיות על ההורה המפר. לא פעם, בתי משפט פוסקים הוצאות לחובת הורה מפר, בגין כל הפרה של הסדר ראיה. כלומר, במידה וההורה לא קיים את ההסדר, יהיה עליו לשלם קנס לטובת אוצר המדינה או לטובת הצד השני. דרך אחרת, שלא סותרת את הדרך הראשונה, היא באמצעות הגשת בקשה לצמצום הסדרי הראיה. לדוגמא, אם להורה יש הסדר ראיה שמורכב מיומיים בשבוע ועוד סוף שבוע, אזי אפשר יהיה לצמצם את הסדר הראיה כך שההורה ישהה עם ילדיו פעם בשבוע בלבד, למשך מספר שעות.

נבקש להעיר הערת אזהרה: לא כל איחור או “אי קיום” של הסדר ראיה, מצריך הגשת בקשות כאלו. יש להיזהר מניצול הליכי משפט לרעה ולשמור את האפשרות להגשת בקשות כאלו, למקרים חריגים שבהם ההפרה היא תכופה ובלתי נסבלת.

חזקת הגיל הרך

עוד נושא מהותי שיש להסביר בכל הנוגע למשמורת ילדים, הוא חזקת הגיל הרך. חזקת הגיל הרך גורסת כהנחת מוצא, כי ילדים עד גיל 6, קשורים וקרובים יותר לאמם מבחינה רגשית. אי לכך, מכוח חזקה זו, בענייני משמורת, בית המשפט בדרך כלל יטיל את המשמורת הבלעדית על האם, במידה וילדיה טרם עברו את גיל 6. בהתאמה קיים עיקרון אי ההפרדה – אין להפריד בדרך כלל אחים. כך שאם ניתנה משמורת על ילד אחד, אזי, בהיעדר נסיבות חריגות מאוד, תינתן גם המשמורת על הילד השני.

אומנם חזקת הגיל הרך היא חזקה משפטית שקבועה בחוק הכשרות המשפטית, אך יש לציין כי מדובר בחזקה שהבסיס שלה הוא חברתי ופסיכולוגי ולא משפטי. כך קובע סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית את כלל חזקת הגיל הרך – “רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”. נעיר כי כיום עולות טענות רבות נגד חזקת הגיל הרך. אבות רבים מבקשים לקחת חלק רחב יותר בחיי ילדיהם, אך לא פעם חזקת הגיל הרך מונעת זאת. עם זאת, חשוב לציין שכיום בתי המשפט גמישים יותר בענייני משמורת, גם במקרים שבהם המשמורת עוסקת בקטינים עד גיל 6. למשל, בעבר ההנחה הייתה כי אין לאפשר לתינוק, לשהות אצל אביו ללינה, אך כיום יותר ויותר פסקי דין מאפשרים גמישות רבה יותר בכל הנוגע להסדרי ראיה לתינוק. עם זאת, חזקת הגיל הרך היא הדין המחייב את בתי המשפט. דהיינו – במידה והילדים טרם עברו את גיל 6, אזי הם יועברו לחזקת האם, למעט נסיבות מאוד חריגות (למשל – התמכרות של האם, סכנה שנשקפת מהאם ועוד), למרות שניתן כמובן לפסוק על משמורת משותפת גם בשלב שבו הילדים המשותפים טרם חצו את גיל 6.

משמורת זמנית –

כבר בשלב שבו בני הזוג אינם מתגוררים יחדיו תחת אותה קורת גג, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לקביעת משמורת זמנית. כבר בשלב זה, יורה בית המשפט, עד להכרעה סופית, מי ישמש בתור הורה משמורן בשלב מסוים וכן כיצד ייראו הסדרי הראיה לטובת ההורה השני. כמובן שבית המשפט יכול גם להורות על משמורת זמנית משותפת מבחינת זמני שהיה, עד להכרעה סופית בסוגיית המשמורת.

העברת משמורת בין בני זוג –

בהקשר לסוגיה העוסקת בחזקת הגיל הרך וכן בכלל בדבר טובת הילד, עולה שאלה אחרת והיא: האם אפשר להעביר משמורת בין בני הזוג. התשובה חיובית, אך העברת משמורת בין בני זוג, שמורה רק למקרים מאוד קיצוניים. למשל, במקרה שבו האם מכורה לסמים או לחלופין כאשר חולה במחלה קשה שמקשה עליה לטפל בילדיה, אזי בית המשפט עשוי להורות על העברת משמורת לאב. נעיר גם כי גם במסגרת בקשה להעברת משמורת יבחן בית המשפט את טובת הילד. לאחרון יש סמכות גם להורות על העברת משמורת חלקית או הרחבה של הסדרי הראיה ולא בהכרח העברת הרמטית של משמורת הילדים.

זאת ועוד, במקרים שבהם אכן בית המשפט צריך לדון בבקשה להעברת משמורת מהאם לאב, הוא ייעזר בעובד סוציאלי ובתסקיר מטעמו, אשר יפרט את התנהלות החיים של הילדים ושל ההורים. התסקיר בוודאי ישמש את בית המשפט בהכרעתו, שכן הוא אמור להעניק לשופט תמונת ראי רחבה יותר על המשפחה.

ערכאות השיפוט בענייני משמורת ילדים –

ענייני משמורת הם חלק בלתי נפרד מתחום דיני המשפחה במדינת ישראל. כך, בהתאמה, בתחום דיני המשפחה קיימות שתי ערכאות שיפוט: האחת היא בית הדין הרבני. לאחרון יש סכמות בלעדית לעסוק בתביעות לגירושין ונישואין במדינת ישראל, שכן ענייניי גירושין ונישואין מוסדרים בהתאם לדין הדתי – אישי של בני הזוג. חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי”ג – 1953, קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים ייערכו לפי דין תורה. בנוסף, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בתביעת גירושין וכן בתביעות הנגזרות מגירושין, כמו למשל – תביעות לכתובה, תביעות שלום בית וכן תביעות למזונות ילדים ואישה. בית הדין הרבני יכול גם לדון בתביעות למשמורת ילדים וכן בתביעות לחלוקת רכוש בין בני זוג במקרים מיוחדים, שעליהם נסביר בהמשך.

במקביל, הערכאה השנייה במדינת ישראל ואולי המשמעותית יותר, היא בית המשפט לענייני משפחה. לאחרון יש סמכות לעסוק בכל עניין משפחתי שהצדדים לו הם בני משפחה. בהתאם לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה – 1995, בני משפחה מוגדרים בתור – הורים וילדים, הורים מאמצים וילדים מאומצים, סבים וסבתות, אחים ואחיות וזוגות נשואים, לרבות ידועים בציבור.

זאת ועוד, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בכל עניין משפחתי, למעט נושא אחד – תביעות לגירושין ונישואין, שהרי הסמכות לעסוק בנושאים אלו שמורה לבית הדין הרבני. בין היתר, מוסמך בית המשפט לענייני משפחה לעסוק בתביעות למשמורת ילדים, אשר בדרך כלל נדונים בפני בית המשפט לענייני משפחה, מזונות ילדים (סמכותו כאן מקבילה לבית הדין הרבני), אימוץ ילדים ופונדקאות, ענייני ירושות וצוואות וכן סכסוכים כספיים בין בני משפחה, ענייני חלוקת רכוש בין בני זוג ועוד.

כאמור, ענייני משמורת ילדים נדונים בבית המשפט לענייניי משפחה. אך ישנם שני מקרים שבהם עניינים אלו יכולים להתנהל בבית הדין הרבני: המקרה הראשון, הוא כאשר בני הזוג מנהלים את הליך המשמורת בבית הדין הרבני, בהסכמתם ומרצונם. המקרה השני, הוא כאשר מוגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אשר כורכת עמה את תביעת משמורת הילדים. נציין, כי שאלות של סמכות בכל הנוגע לתביעות גירושין ובפרט בענייני משמורת ילדים, הן שאלות מורכבות מאוד. נסביר בקצרה – ישנם מקרים שדווקא ייטב לגבר או לאישה, להגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני וכך גם להיפך. ישנם מקרים שבהם ייטב לצד להגיש תביעות נפרדות, כלומר – תביעת גירושין לבית הדין הרבני ותביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה. כל מקרה נבחן לגופו ולכן חשוב מאוד להיעזר בעורך דין גירושין בעל ניסיון בתחום, במידה ואתם מבקשים להגיש תביעת גירושין משמורת.

משמורת משותפת בין בני זוג:

סוגיה שעולה לעיתים קרובות, עוסקת במשמורת משותפת על ילדים. כפי שתיארנו, משמורת בין הורים יכולה לבוא לידי ביטוי במשמורת בלעדית שמוטלת לטובת הורה אחד, כאשר השני נהנה מהסדרי ראיה. מנגד, משמורת על ילדים משותפים יכולה גם לבוא לידי ביטוי במשמורת משותפת בין ההורים, שתהיה שווה מבחינת הזמנים. למעשה, משמורת משותפת היא משמורת שבמסגרתה שני ההורים מבלים עם ילדיהם באופן שווה. במקביל, שני ההורים גם אחראים על ילדיהם באופן שוטף ושווה וזאת בניגוד למשמורת בלעדית, שמטילה את האחריות השוטפת על ההורה המשמורן.

חשוב לציין כי רק בשנים האחרונות, הפכה המשמורת המשותפת לכלי יעיל, שמשמש את שני ההורים. נראה כי העלייה בשכיחותה של המשמורת המשותפת, נובעת מהתפתחותו של מוסד המשפחה. היום, יותר ויותר אבות מעוניינים לבלות עם ילדיהם זמן רב יותר ובהתאמה, גם אימהות מנהלות קריירות נפלאות ומעשירות. מסיבה זו ומסיבות חברתיות אחרות רבות – עלתה שכיחותה של מוסד ההורות המשותפת.

מזונות במשמורת משותפת:

ככלל, האב חייב במזונות ילדיו מדין חובה, בכל הנוגע להוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילדים. עד גיל 6, כל ההוצאות על הילדים, הן הוצאות בסיסיות. מנגד, לאחר גיל 6, האב חייב במזונות מדין חובה באשר להוצאות בסיסיות, אך הוא חייב במזונות מדין צדקה, בכל הנוגע להוצאות לא בסיסיות. מזונות מדין חובה הם מוחלטים וזאת להבדיל ממזונות מדין צדקה. לאחרונה, פסק בית המשפט העליון כי במסגרת משמורת משותפת, במידה ואין פער בהכנסה של בני הזוג, אזי יש לקיים מעתה והלאה שוויון במזונות מדין צדקה, כך שהאב לא בהכרח יחויב בכל המזונות. במקביל, גם לפני פסק הדין, היה נהוג להפחית במידה מה במזונות המוטלים על האב, במקרים שבהם אכן מקוימת משמורת משותפת. לייעוץ פרטני בנושא סבוך זה, כדאי תמיד להיעזר בעורך דין דיני משפחה.

לסיכום

משמורת והסדרי ראיה, הן למעשה כינוי לזכות המוקנית להורים לשמש בתור אחראים על הגידול השוטף של ילדיהם, במקרה של גירושין. הדרך השנייה היא באמצעות משמורת משותפת. במאמר עסקנו בכל הנוגע למשמורת והסדרי ראיה, על כל רובדיהם של המונחים הללו. מעבר לכך, כדאי תמיד להיעזר בעורך דין משפחה.

VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 5.0/5 (6 votes cast)
VN:F [1.9.22_1171]
Rating: 0 (from 0 votes)
משמורת והסדרי ראיה, 5.0 out of 5 based on 6 ratings