המשפט הפלילי כולל מספר רב של הליכים והליכים משניים, שמרכיבים יחדיו תמונה גדולה אחת. לתמונה הזו קוראים “המשפט הפלילי”. אך אפשר לומר, כי תיק פלילי מורכב משני הליכים “גדולים”. ההליך הראשון הוא שלב החקירה הפלילית. השלב השני הוא שלב המשפט הפלילי.

במאמר שלהלן, ריכזנו מספר רב של שאלות הנוגעות למשפט הפלילי, כלומר: מהשלב שבו הוגש כתב אישום ועד לשלב סיום המשפט. תקוותנו היא, כי מגוון השאלות שתוצגנה, תוכלנה לשמש לעזר לכל אדם המצוי בעיצומו או בתחילתו של משפט פלילי.

מהן אבני הדרך במשפט הפלילי – מרגע כתב האישום ועד להכרעת הדין?

כאמור, המשפט הפלילי מורכב משלב החקירה ומשלב המשפט הפלילי. תחילתו של ההליך הפלילי היא, כאשר מתרחשת עבירה פלילית. לאחר מכן על המשטרה לחקור את העבירה, כך שמאותו הרגע נפתח תיק פלילי במשטרה. ככלל, המשטרה יכולה לחקור עבירה ביוזמתה, או שהיא יכולה לחקור עבירה כאשר מוגשת לה תלונה פורמאלית על כך (לדוגמא: אדם שמתלונן כי הותקף או שנשדד).

במסגרת החקירה הפלילית, המשטרה אמונה על איסוף ראיות כלפי חשוד או חשודים. לשם כך, המשטרה יכולה לבצע מעצרים, לבצע מעקבים אחרי חשודים פוטנציאלים, לגבות עדויות מעדי ראיה, ליטול אמצעי זיהוי (כמו טביעות אצבע, דגימות דנ”א). כמו כן, למשטרה יש סמכות לערוך חיפוש בבתים או ברכבים של אנשים. ברוב המקרים, חיפוש בבית מצריך צו מיוחד מבית המשפט.

חקירה פלילית עשויה להימשך זמן רב. בסיומה, קצין משטרה יכול להורות על סגירת תיק פלילי, או שהמשטרה תצליח לאסוף ראיות נגד חשוד. במקרה השני, המשטרה תעביר את הראיות ואת מלוא התיק, לגוף התובע/לתביעה המשטרתית/לפרקליטות.

במידה ותובע מצא כי יש מספיק ראיות נגד החשוד, אזי יוגש כתב אישום נגד החשוד. בשלב זה, אם מדובר בעבירה מסוג פשע, התביעה צריכה ליידע את החשוד על כך שהוא זכאי ל”שימוע”. כלומר, הוא זכאי להביע את עמדתו בכתב (או לעיתים בעל-פה), לגבי העובדה שעתיד להיות מוגש נגדו כתב אישום. בכך, הוא יכול לנסות ולשכנע את התביעה, להימנע מהגשת כתב אישום, או לשכנעה להגיש כתב אישום מקל יותר. במידה והשימוע לא צלח או שהנאשם לא פעל עפ”י הזכות העומדת לו, יוגש כתב אישום נגד החשוד.

עם הגשת כתב אישום, התביעה יכולה לעתור, במקביל, למעצר החשוד עד לתום ההליכים. במידה ובקשת המעצר תתקבל (ישנם תנאים ספציפיים שיש לעמוד בהם, כדי שהמעצר יוארך עד תום ההליכים), אזי החשוד עשוי לשהות במעצר עד לסיום המשפט הפלילי, או עד 9 חודשים (במידה והמעצר לא יוארך בעוד 150 ימים, ע”י בית המשפט העליון).

עם תחילת המשפט הפלילי (כלומר, לאחר הגשת כתב האישום), יזומן הנאשם לישיבה הנקראת “ישיבת הקראה”. במסגרת אותה ישיבה, על הנאשם יהיה להשיב לכתב האישום. כלומר, או שהנאשם יודה בעובדות כתב האישום, או שיכפור בהן. אגב, בשלב הזה הנאשם יכול לטעון מספר טענות מקדמיות, במסגרת חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 (להלן: “חוק סדר הדין הפלילי”).

במידה והנאשם לא הודה בעובדות כתב האישום, הרי שאז יחל המשפט. התביעה תציג את ראיותיה ולאחר מכן – ההגנה תציג את ראיותיה. עם סיום הצגת הראיות, יסכמו הצדדים את טענותיהם. לאחר מכן, בית המשפט יכריע את הדין. במידה ובית המשפט מצא שיש לזכות את הנאשם, אזי יסתיים המשפט הפלילי. במידה והנאשם הורשע בעבירה/עבירות כתב האישום (בין אם בחלקן ובין אם בכולן), יחל שלב ה”טיעונים לעונש”. זהו השלב, שבו הצדדים יטענו בפני בית המשפט לגבי שיעור עונשו של הנאשם. הנאשם ינסה להצביע על נסיבות שמלמדות, כי ראוי להקל בעונשו. מנגד, התביעה תנסה להראות כי דווקא יש להחמיר עם הנאשם.

כך, על רגל אחת, מתנהל המשפט הפלילי. כמובן שבין אותן אבני דרך, יש מגוון רב של הליכים וטענות שונות, שאפשר לטעון במסגרת ההליך הפלילי. לכן, חשוב מאוד להיעזר בעורך דין פלילי בקיא ומיומן במשפט הפלילי.

מה ההבדל בין התביעה המשטרתית לפרקליטות?

לרוב, התביעה המשטרתית אמונה על ייצוג המדינה בתיקים פליליים המתנהלים בבית משפט השלום, כאשר חוק סדר הדין הפלילי קובע, אילו תיקים ינוהלו ע”י התביעה המשטרתית. כמו כן, התביעה המשטרתית אמונה על ייצוג המדינה בהליכי מעצר ומעצר עד לתום ההליכים, במסגרת תיקים המתנהלים על ידה. הפרקליטות, לעומת זאת, מייצגת את המדינה בכל ההליכים המשפטיים, לא רק הפליליים. כמו כן, היא מייצגת את המדינה בערעורים על תיקים פליליים, שטופלו ע”י התביעה המשטרתית (בבית משפט השלום). כאמור, את חלוקת הסמכויות – קובע חוק סדר הדין הפלילי.

מה אמור לכלול כתב אישום?

כתב אישום הוא מעין “כתב תביעה”: לכן, הוא אמור לכלול את העובדות שמקימות את אשמתו של הנאשם, את התאריכים/התאריך שבו אירע האירוע המיוחס לנאשם וכן את פרטי החוק הספציפי, שבגין הפרתו, לכאורה, מואשם הנאשם. במידה והמדינה מתכוונת לעתור כדי לשלוח נאשם למאסר (במידה והוא יורשע בפלילים), עליה ליידע את הנאשם, כבר בכתב האישום. בנוסף, כתב האישום צריך לכלול את רשימת עדי התביעה.

במשטרה הודיתי בעבירה – אבל ההודאה שלי לא הייתה מרצון – מה אפשר לעשות במצב כזה?

במידה ובמשטרה גבו ממך הודאה, אך ההודאה לא נמסרה מרצון, או שפגעו בזכויותיך (לדוגמא: לא אפשרו לך לפגוש בעורך דין, איימו עלייך ועוד) והפגיעה הזו הביאה אותך להודות בעבירה (למרות שאינך מוכן להודות, או שבאמת לא ביצעת את העבירה), אזי, עומדת לך הזכות לבקש מבית המשפט (במסגרת התיק הפלילי) לערוך משפט “זוטא”. במסגרתו, תוכל לשכנע את בית המשפט (לאחר שייחקרו על ידך השוטרים, שגבו ממך הודאה) כי אכן ההודאה לא ניתנה מרצון וכי יש מקום לדחות את ההודאה. עם זאת, במקרים כאלו, לא קל לשכנע את בית המשפט.

אם לא ערכו לי שימוע לפני הגשת כתב האישום – האם מחדל זה יוכל להשפיע על המשפט הפלילי?

בהחלט. סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי בעבירות מסוג פשע (דהיינו, עבירות שהעונש בגינן גבוה מ-3 שנים), על התביעה (בין אם התביעה המשטרתית ובין אם הפרקליטות) צריכה “ליידע” את הנאשם, כי חומר הראיות הועבר מהמשטרה לאחד מגופי התביעה. המשמעות של אותו יידוע היא, כי לנאשם יש זכות, בפרק זמן של 30 ימים, להגיש בקשה בכתב להימנע מכתב אישום. דהיינו, מדובר בשימוע פלילי. זכות השימוע היא זכות מהותית במשפט הפלילי. פגיעה בזכות זו, עשויה יכולה להוביל לביטול כתב האישום נגד החשוד. יוער, כי בעבירות חמורות וכאשר מדובר באישי ציבור, שימוע עשוי להיעשות גם בעל פה.

חשוב לציין, כי נאשם שנמצא במעצר, אינו זכאי לשימוע, גם אם מיוחסת לו עבירה מסוג פשע.

הגישו נגדי כתב אישום וגם בקשה למעצר עד לתום ההליכים – מה אפשר לטעון נגד בקשת המעצר?

ברגע שמוגש כתב אישום פלילי נגד חשוד, המדינה יכולה, במקביל, לעתור לבית המשפט לעצור את החשוד, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המשמעות של אישור בקשת מעצר כזו: הנאשם שטרם הורשע בפלילים, יועבר במעצר, למרות שעדיין לא הורשע בפלילים. לכן, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ”ו-1995 (להלן: “חוק המעצרים”), קובע מספר הגבלות למעצר עד לתום ההליכים. כלומר, ישנם מספר תנאים שצריכים להתקיים, כדי שבית המשפט יורה על מעצר עד לתום ההליכים. אלו התנאים:

קיומן של “ראיות לכאורה”: התנאי הבסיסי למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים הוא, כי יש נגד החשוד “ראיות לכאורה”. המשמעות של ראיות לכאורה היא, כי הראיות שהתביעה מתכוונת להגיש לבית המשפט בהליך העיקרי (לא הליך המעצר), הן ראיות אשר ב”מבט על”, עשויות להביא בסבירות גבוהה, בסיום ההליך המשפטי, להרשעת הנאשם. בהיעדר ראיות לכאורה, בית המשפט לא יורה על מעצר עד לתום ההליכים.

עילת מעצר: חוק המעצרים קובע, כי יש צורך בעילת מעצר, כמו חשש לשיבוש הליכי משפט, פגיעה בעדים ועוד. כמו כן, עילת מעצר עשויה להיות “מסוכנות”. דהיינו, כאשר נגד החשוד הוגש כתב אישום בגין עבירה חמורה (כמו עבירת ביטחון, אלימות, רצח, שוד, עבירת מין ועוד).

היעדר חלופת מעצר: אפילו אם קיימות ראיות לכאורה ואפילו אם מתקיימת עילת מעצר (וגם “מסוכנות”), עדיין חוק המעצרים מחייב את בית המשפט לבחון, האם יש מקום לשחרר את החשוד למעצר בית, או בשפה משפטית – “חלופת מעצר”. חלופת מעצר עשויה להיות “שחרור בערובה”, מעצר עם אזיק אלקטרוני, מעצר בית מלא ועוד.

אם מנעו ממני להיפגש עם עורך דין בחקירה – האם מחדל זה יוכל לעזור לי במשפט?

התשובה חיובית, אך בהסתייגות. הזכות לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין בשלב החקירה, היא זכות חוקתית, עליה עמד בית המשפט העליון, במספר רב של פסקי דין מכוננים. כאשר המשטרה פוגעת בזכותו של נחקר לפגוש בעורך דין, ללא כל הצדקה, הרי שיש בכך פגיעה קשה בזכויות של הנאשם לעתיד (כלומר: החשוד בשלב החקירה) להליך משפטי הוגן וכן פגיעה בכבודו. לכן, במקרים שבהם חשוד שנחקר במשטרה, לא דווח לגבי זכותו לפגוש בעורך דין וכן במקרים שבהם המשטרה מנעה פגישה עם עורך דין, ללא הצדקה (יש מקרים שבהם המשטרה יכולה לעכב פגישה עם עורך דין, לדוגמא – בעבירות ביטחון), הרי שבית המשפט יכול להורות על זיכוי של הנאשם, רק מהטעם הזה. לחלופין, אפילו אם בית המשפט הרשיע את הנאשם, הוא יכול להתחשב בו במסגרת גזירת העונש וזאת במקרים שאכן נפגעה זכותו להיפגש בשלב החקירה עם עורכי דין פליליים. לעומת זאת, לא בכל מקרה ולא בכל פגיעה, בית המשפט יורה בהכרח על זיכוי/יקל בעונשו של הנאשם. הכל נבחן לפי הנסיבות.

מהי טענת “אין להשיב לאשמה”?

עם תחילת המשפט הפלילי, על הנאשם להשיב לכתב האישום. הנאשם יכול לכפור בעובדות כתב האישום, או שהוא יכול להודות בהן. במידה והוא כופר בכתב האישום, הרי שאז יחל המשפט הפלילי. פתיחתו של המשפט הפלילי היא ב”פרשת התביעה”. זהו השלב, שבו המדינה צריכה להציג את ראיותיה נגד הנאשם. בשלב זה יעידו כל עדי התביעה והנאשם יהיה זכאי לחקור כל אחד מהם, בחקירת שתי וערב.

עם סיום פרשת התביעה (כלומר, לפני שהנאשם החל בפרשת הגנתו), יכול הנאשם לטעון בפני בית המשפט, טענה הנקראת “אין להשיב לאשמה”. טענה זו נטענת במקרים שבהם נראה, שהמדינה לא הצליחה להוכיח את אשמת הנאשם, אף מבלי שהנאשם יצטרך להגן על עצמו. כך שלמעשה, הנאשם לא צריך להשיב לטענות, שהעלתה המדינה נגדו.

לדוגמא, מקרה שבו למדינה היו שני עדים, שלכאורה ראו את הנאשם מבצע עבירה. במשפט, מסרו לפתע העדים, כי הנאשם אינו זה שראו. במקרה זה, המדינה כלל לא הוכיחה את אשמת הנאשם, אלא להיפך. לכן, הנאשם יכול לטעון, כי אין כל צורך להשיב לטענות של המדינה, משום שאף מבלי להשיב לטענות, המדינה כלל לא הוכיחה את אשמתו.

המשמעות של קבלת טענת “אין להשיב לאשמה”: הנאשם יזוכה מן העבירה הפלילית. נעיר, כי בקשות מסוג זה מתקבלות במשורה בלבד.

האם אני חייב להעיד במשפט הפלילי המתנהל נגדי?

התשובה שלילית, אך יש “אבל”. לכל נאשם יש זכות לא להעיד במשפט שלו. סעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי במהלך פרשת ההגנה, הנאשם רשאי להימנע מלהעיד, או להעיד כעד הגנה מטעמו. עם זאת, זכות הנאשם לא להעיד במשפטו היא בבחינת “אליה וקוץ בה”. מדוע? מכיוון שסעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי נאשם שאינו מעיד במשפטו שלו, יראו בשתיקתו כחיזוק לטענות התביעה. המשמעות היא, כי הנאשם אומנם יכול להימנע מלהעיד, אך בסופו של יום, הימנעותו יכולה לפגוע בו.

אם אזוכה מהמשפט הפלילי – האם יהיה לי רישום פלילי?

אם זוכית מהעבירה, המשמעות היא שלא יוותר לך רישום פלילי במרשם הפלילי, שכן החוק רואה בך אדם שלא ביצע עבירה (אפילו אם הזיכוי היה מחמת הספק). במידה ואכן הורשעת, הרי שיוותר לך רישום פלילי. חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ”א-1981, הוא זה אשר קובע את פרק הזמן, שבו עבירה פלילית מתיישנת. כמו כן, סעיף 16 לחוק זה קובע, כי מחיקת רישום פלילי במקרה של הרשעה, תתבצע לאחר 10 שנים. אגב, בדיקת רישום פלילי אפשר לעשות באמצעות פנייה למשטרה.

האם יש טענות שאפשר לטעון כבר בתחילת המשפט?

התשובה חיובית. סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי בשלב הקראת כתב האישום, הנאשם יכול לטעון טענות מקדמיות, המפורטות בסעיף. בין אותן טענות ניתן למנות היעדר סמכות מקומית, זיכוי קודם, הגנה מן הצדק, היעדר סמכות עניינית, חנינה, פגם או פסול בכתב האישום ועוד. כל אלו ועוד, הן טענות שעל הנאשם לטעון בפתח המשפט ולכן הן נקראות “טענות מקדמיות”.

האם אני יכול להפתיע את התביעה בראיות חדשות מטעמי?

התשובה חיובית. במסגרת המשפט הפלילי, לנאשם יש זכות לא להציג את ראיותיו בפני המדינה, כך שזכות “ההפתעה” עומדת רק לנאשם. לעומת זאת, התביעה חייבת להציג את מלוא ראיותיה לנאשם, כבר בתחילת המשפט. עם זאת, יש חריג אחד לאותה “זכות הפתעה” של הנאשם והוא: כאשר הנאשם מבקש להגיש חוות דעת של מומחה (כמו חוות דעת רפואית, חוות דעת פתולוגית ועוד).

מינו לי עורך דין מהסניגוריה הציבורית – האם עדיף לי להיעזר בעו”ד פלילי פרטי?

התשובה חיובית. אמנם הסניגוריה הציבורית עושה עבודת קודש, אבל למשרדנו יש ניסיון רב בייצוג במסגרת הליכים פליליים. ניסיוננו מלמד כי עדיף תמיד להיעזר בעורך דין פרטי, ככל שידך משגת.

מצאו טביעות אצבע שלי בזירת העבירה – מה אפשר לטעון במקרים כאלו?

כעיקרון, ראיות שמקורן בזיהוי פלילי (כמו טביעת אצבע או דגימת דנ”א), הן ראיות שקשה למדי לסתור. אמנם אפשר להטיל ספק בעצם הבדיקה ותקינותה. אך לרוב, מדובר בטענות קשות, שמצריכות ידע משפטי רחב והסתייעות במומחים מטעם ההגנה. לכן, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין פלילי בנדון.

בית המשפט יכול לקבוע שביצעתי עבירה ולא להרשיע אותי?

הכלל במשפט הפלילי הוא, כי אדם שביצע עבירה יורשע ע”י בית המשפט. עם זאת, החריג לכלל, מקנה לבית המשפט, במסגרת משפט פלילי, סמכות לקבוע כי נאשם אכן ביצע עבירה פלילית, אך לא יורשע. המשמעות יכולה להיות משמעותית עבור נאשמים ללא עבר פלילי, שכן לא יירשם להם רישום פלילי, אף על פי שהם ביצעו עבירה.

עם זאת, כדי לשכנע את בית המשפט להימנע מהרשעה, יש צורך להוכיח, כי הרשעה תגרום לנאשם נזק “קונקרטי”. דהיינו, יש להוכיח מפורשות, כי הרשעה תמנע מהנאשם לעסוק במקצועו לצמיתות (כמו עריכת דין, רפואה וכו’) ועוד. כמו כן, חשוב לציין, שאפילו אם בית המשפט קבע כי בוצעה עבירה ולא הרשיע את הנאשם, עדיין יש בסמכותו להטיל על הנאשם עונש, כגון קנס, עבודות בהתנדבות לתועלת הציבור, חתימה על התחייבות ועוד.

האם מותר להציג את העבר הפלילי שלי בפני בית המשפט?

התשובה היא כן ולא. בשלב המשפט (כלומר, לפני שהנאשם הורשע), התביעה אינה יכולה להציג את העבר הפלילי של הנאשם, למעט במקרה אחד: כאשר הנאשם מעיד בפני בית המשפט וטוען בעדותו כי “אין לו רישום פלילי”. אזי, יכולה התביעה להפריך את עדות הנאשם באמצעות הגשת “גיליון ההרשעות שלו”. מצד שני, לאחר שהנאשם הורשע בפלילים, התביעה יכולה להציג את גיליון ההרשעות שלו בפני בית המשפט, במסגרת הטיעונים לעונש.

למרות זאת, חשוב להפריד בין שלבי המשפט וכן להדגיש, כי בהליכי מעצר, התביעה תמיד תציג את גיליון ההרשעות של החשוד בפני בית המשפט, אך לרוב – השופט שדן בהליך המעצר, לא יהיה השופט שדן בתיק הפלילי העיקרי.

מהו שלב הטיעונים לעונש?

לאחר שנאשם מורשע ע”י בית המשפט בביצוע עבירה פלילית, מתחיל שלב ה”טיעונים לעונש”. זהו השלב, שבו בית המשפט, לאחר שמיעת טענות הצדדים, יקבע מה יהיה העונש שיוטל על הנאשם. בשלב זה, המדינה תוכל להציג ראיות, שתתמוכנה בתביעה שיש לכאורה להחמיר עם הנאשם. לעומת זאת, הנאשם יוכל להציג ראיות ולהעיד עדי אופי, כדי להראות לבית המשפט כי יש מקום להקל בעונשו.

בשלב הטיעונים לעונש, על בית המשפט לקבוע קודם כל “מתחם ענישה”, כלומר, לקבוע מה יהיה העונש המקסימלי, שאפשר יהיה להטיל על הנאשם בנסיבות העניין ומה יהיה העונש המינימאלי. כדי לקבוע את המתחם, בית המשפט ישקול נסיבות, שקשורות לביצוע העבירה. בשלב השני, בית המשפט יקבע את העונש ה”הולם” בתוך מתחם הענישה. על מנת לקבוע את העונש ה”הולם”, בית המשפט ישקול שיקולים הנוגעים לנאשם עצמו, לרבות נסיבות אישיות ועוד.

בין העונשים שבית המשפט יכול להטיל על הנאשם, ניתן למנות מאסר בפועל, מאסר באמצעות ביצוע עבודות שירות (במקרה שעונש המאסר נמוך מחצי שנה), קנס, עבודות לתועלת הציבור, פיצויים לקורבן ועוד.

בית המשפט הרשיע אותי וגזר עליי עונש כבד – האם אני יכול לערער?

התשובה חיובית. אם הורשעת ע”י בית משפט השלום, הרי שזכותך לערער לבית המשפט המחוזי ולאחר מכן, לבית המשפט העליון (ברשות). אם הורשעת ע”י בית המשפט המחוזי, זכותך לערער לבית המשפט העליון. חשוב לציין, כי ערעור פלילי אינו חייב לכלול ערעור על כל פסק הדין של הערכאה עליה מערערים: אפשר לערער רק על העונש שנגזר. ערכאת הערעור עשויה לבטל את פסק הדין, לאשר אותו או לקבוע, כי בית המשפט שלמטה טעה, אך לא להתערב. כמו כן, במסגרת ערעור פלילי, יכולה ערכאת הערעור להקל בעונש של המערער. עם זאת, המציאות מראה, כי ערעורים פליליים מתקבלים במשורה. לכן חשוב לא להגיע עם ציפיות גבוהות לערכאת הערעור.

איך מתנהל משפט פלילי - שאלות ותשובות?, 5.0 out of 5 based on 5 ratings